דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בכוחנו לעורר את השחר

בכוחנו לעורר את השחר

שאלה: החיבור של הנשים בכנס נתן לנו אפשרות לראות, עד כמה הגברים שלנו גדולים ומוכנים לקבלת האור במדבר. איך אנחנו יכולים להחזיק בתוכנו את התמונה הזאת?

תשובתי: זה פלא, אבל דווקא הודות לכך שהנשים התחברו, הן הרגישו עד כמה מיוחדת העבודה שאותה עושים הגברים. לפני כן לא הייתה להן את הרגשה הזאת. וזה נקרא: "ממעשיך הכרנוך", על ידי זה שאישה עושה בעצמה את אותה הפעולה, היא מבינה את מצבו של הגבר. עכשיו היא מבינה איך הגברים מתחברים, מחבקים זה את זה, איך משיגים חיבור ופעולות משותפות.

לפני כן לנשים לא הייתה הרגשה כזאת, כי הן לא היו יחד, לא היו כלי אחד, רצון אחד, לא הרגישו בזה שום תועלת ושום משיכה ונטייה לחיבור. אבל עכשיו הן החלו להרגיש את המצב הזה. וזוהי דוגמה לכולנו שצריך לעשות "נעשה ונשמע", כך זה עובד.

על ידי זה, נשים היו יכולות לראות עד כמה הגברים גבוהים. ואפילו אם התמונה הזאת תיעלם מייד, לא צריך לפחד מירידה, אלא צריך לקבל אותה כעלייה. שתבוא "הכבדת הלב", ואנחנו נתגבר עליה כמה שיותר מהר. ככל שתהיינה יותר עליות וירידות, כך בצורה עיקשת יותר אנחנו נחזיק זו בזו, הודות לתמיכה ההדדית.

לא צריך להיבהל, אלא להיפך, לשמוח: שיבואו הירידות, ואילו אנחנו נקבל אותן כעליות! רק צריך להחזיק זו בזו ואנחנו נשיג במהירות את קו הסיום. ואילו מי שנעצר ולא רוצה לרדת, נתקע במקום אחד. לא צריך לפחד מהרגשות לא נעימות, אלא צריך לעלות מעל להרגשה הזאת.

האם אנחנו עד כדי כך תלויים בהרגשות שלנו? אם למחרת כבר נשכח כל מה שהיה בכנס, דווקא כאן מופיע מקום לעבודה, כדי להשתדל להחזיק את עצמך בכזה מצב, כאילו שלא יצאנו מאוּלם הכנס.

כל "הכבדת הלב" הזאת שנופלת עלינו עכשיו, ניתנת דווקא כדי שאנחנו בעצמנו נעורר בתוכנו את החשיבות הזאת. אבל האם אני יכולה לעשות את זה, ודאי שלא! אבל לשם כך קיימת הקבוצה, הסביבה, שאותה כבר בנינו. ובהתאם לכוח של הסביבה שכבר נבנתה, נותנים לי עכשיו ירידה. ירידה, זה סימן, שאני צריכה עוד יותר חזק להתחבר עם הקבוצה.

איך אני יכולה להתחבר, אם הכנס הסתיים ואין יותר הזדמנות מיוחדת כזאת? אבל צריך להשתדל לשמור על החיבור בכל הכוח, אפילו יחד עם עוד כמה, מספיק שתיים שלוש נשים, שמהן אפשר להתפעל. ובאמת, אם האדם מתחבר עם מישהו מחוץ לעצמו, אז זה כבר לא משנה כמה הם: מיליון, מיליארד, או בסך הכול אחד. העיקר, שזה יהיה מישהו זר, מבחוץ. לכן, העיקר בשבילי עכשיו זה למצוא כמה שיותר מהר קשר ולא לאבד אותו.

ירידה זהו מצב, שבו אני מתנתקת מהסביבה. אחרת זו לא ירידה, אלא פשוט נפילת מצב רוח אגואיסטית, שאין לה שום קשר לרוחניות. ירידה רוחנית היא רק בזה שמתנתקים ומתרחקים מהסביבה הנכונה.

ואם אנחנו מבינים את זה, אז מתחילים לראות שכל העליות והירידות פועלות רק כלפי הסביבה. ירידה, זה כאשר מרחיקים אותי מהסביבה ומכניסים את האגו ביני לבינה. ואילו אני צריך להתגבר על האגו הזה ולמרות האגו, לחזור חזרה כדי להידבק שוב לסביבה.

ושוב מכניסים בינינו את האגו ומרחיקים אותי מהסביבה, ואני כל פעם מתגברת על ההתנגדות הזאת וחוזרת חזרה, כמו בוכנה במנוע. אני כל הזמן חוזרת לדבקות מעל האגו החדש שכל פעם מתעורר, ובצורה כזאת מסיימת מהר את העבודה שלי, מבצעת את מידת סאת היגיעה שהוקצתה לי, אותה היגיעה שדרושה לי כדי להחזיק את עצמי בדבקות עם הקבוצה.

אם אדם מסיים את העבודה הזאת, בכך שנשאר בדבקות, אז מתגלה לו הדבקות עם הבורא, המדרגה הרוחנית הראשונה. לכן לא צריך לפחד מהירידות, אלא להיות מוכנות אליהן, ואפילו להיפך, "לעורר בעצמנו את השחר", ולא לחכות שהשחר יעורר אותי.

יבואו כל מיני מצבים: "ויהי ערב ויהי בוקר". הערב כבר הגיע, ואילו את השחר אנחנו יכולים לעורר בעצמנו!

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 15.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תיקון "בזוגות" בכל המדרגות
עם היד על הדופק הכללי
הכנס אף פעם לא נגמר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tTozv

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest