קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כתבי רב"ש, שלבי הסולם, מאמר י"ג "מעוז צור ישועתי":
"אבל העיקר הוא, שהאדם צריך ראשית כל, שיהיה לו רצון לזבח את הרצון לקבל. והיות שהרצון לקבל הוא כל עיקרו של הנברא, לכן הנברא אוהב אותו, וקשה לו מאוד, שיבין שצריכים לבטלו, אחרת אי אפשר לזכות לשום דבר רוחני. והנה בגשמיות אנו רואים, שיש לאדם רצון וחסרון, מה שנוגע לו, הבאה מצד פנימיות גופו. ויש רצון, שאדם רוכש אותו מצד חיצוניותו, היינו מבחינתו עצמו. זאת אומרת, אם לא היו אנשים מבחוץ, שיולידו לו את החסרון הזה, אז האדם לא היה אף פעם מרגיש, שחסר לו זה. רק אנשים מבחוץ הם מולידים לו את החסרון הזה."
שאלה: למעשה, כדי להרגיש את הרצון של החברים עליי לפנות לקבלת עזרה מהבורא. מדוע אני לא יכול לאמץ את רצונם בכוחות שלי?
תשובתי: אין פעולה שאינה נעשית על ידי האור. אנחנו חיים בעולם עם חוקים מדויקים והאנרגיה הפועלת בהם מעוררת תופעות שונות. האנרגיה הזאת נמצאת בתוך החומר. מדוע נעים האלקטרונים, הפרוטונים, הניטרונים וחלקיקים אחרים? מאיפה יש להם כוח? הרי בטבע הכול שואף למנוחה מוחלטת, לאיזון, לשוויון, להרמוניה ולהדדיות. אז מדוע המבנה של החומר נמצא בתנועה מתמדת?
מפני שיש אנרגיה שמקדמת את כל החומר למטרה, מהפרט הקטן ביותר, שעליו אין לנו שום מידע, עד לעולמות שלמים. עם זאת, חלק מהפעולות מוחלטות ומיושמות בהתמדה, כמו תנועת רכבת על הפסים, כמו תהליכים פיזיולוגיים או אסטרונומיים שאינם זקוקים לאישור מצידינו.
אבל יש גם דרגה שונה, שבה הפעולות חייבות להיות הכרתיות. כאן הבריאה חייבת להבין, להכיר, לדעת את הבורא, שמחזיק את הכוח, את האנרגיה שמניעה את העולם כולו. מעל הטבע הדומם, הצומח והחי, בדרגת האדם ישנו חלקיק רצון, "נקודה שבלב", שמתוכו הנברא חייב לבקש להשתמש באנרגיה של האור. ובלי בקשה כזאת האור לא יופיע, ולא יפעל.
ישנן תקופות שבהן אנרגיית האור פועלת ללא הכרה, אף אחד אינו מודע לקיום הבורא. מיליארדי שנים של היסטוריה שייכים לשלבים האלה ה"בלתי נשלטים". אבל אחר כך מגיע הרגע שבו הנברא חייב להתפתח עד למצב החדש שבו הוא יוכל להכיר את הבורא.
כאן מתחילה הבעיה, הנברא מרגיש שנתקע במשהו בדרך והחיים אינם זורמים הלאה. עכשיו עליו בעצמו להפעיל את כוח האור, להבין כל פעם, להכיר אותו, להתקרב אליו. מעכשיו העבודה נעשית בשותפות, כ"שותפים". הבורא מוכן לעשות את הכול, כמו הורים שמטפלים בתינוק, העיקר שהוא יבקש נכון, לטובתו. יש להם כל מה שדרוש, ויש צורך רק בבקשה הנכונה, ואז אבא ואימא מייד יענו על כל בקשה. בדיוק במצב כזה אנחנו נמצאים עכשיו. העיקר זה להשתכנע, להכיר בצורך של הבקשה המבוררת, כאשר אנחנו יודעים מראש מה על הבורא לעשות, רוצים בזה, מסכימים עם זה ומבקשים ממנו לבצע את הפעולה הזאת. ואז הוא נענה ללא עכבות, מפני שהוא מראש מוכן לעזור, כמו אבא לבנו האהוב. כלומר, העבודה שלנו היא להגיע לתפילה: "תעשה כך וכך".
אז מה היא הפנייה הנכונה? לאיזו בקשה אנחנו מצפים מהילד? אנחנו רוצים שהוא יבקש לגדול מעט, להחכים מעט, להתחזק יותר, להצליח יותר, להתקרב למצב "אדם שלם". כך גם הבורא מצפה מאיתנו רק לבקשה כזאת. עלינו להבין מה זאת אומרת להיות גדול, טוב לב, חכם, בריא, ולבקש את זה. בקשה כזאת הרבה יותר אגואיסטית מהאגו בעולם שלנו. אבל מכיוון שאנחנו עובדים למרות האגו הבהמי שלנו, לכן זה נקרא השפעה.
איזו השפעה? למי ומה אתה משפיע? אתה פשוט מבקש להיות כמוהו…
אז מדוע עלינו בכל זאת לבצע את הפעולה הזאת נגד האגו שלנו שכל הזמן "מעכב" אותנו? מפני שאחרת אנחנו לא היינו מגיעים לבירורים: "מה זאת אומרת להיות כמוהו, להיות גדול בהשפעה"? אם הכול היה מתקדם בצורה חלקה, אנחנו היינו נשארים בדרגת דומם. אבל כל הזמן "עוצרים" אותנו ועלינו להתנגד לזה, לחפש דרכים לפתרון, לגלות ולהשוות תכונות שונות… זה מקנה לנו חכמה ודוחף אותנו להתפתח.
זאת אומרת, שיצר הרע נברא במיוחד כדי לפתח אותנו. הרי בארמון המלך אני יכול להיות חיפושית קטנה, עכבר, חתול, כלב, עבד, משרת, אציל, שר ואפילו המלך. אני גם עכשיו נמצא בארמון המלך, אבל כיצד הוא נראה לי? וכיצד אני רואה את עצמי? חיפושית קטנה שחיה מתחת לגרם מדרגות…
לכן, רק בזכות ההתנגדות של הרצון לקבל אנחנו יכולים להוסיף דרגות ההכרה, עוד ועוד. לכן האגו נקרא "עזר כנגדו". ללא התנגדותו אנחנו לא היינו יכולים לרכוש דבר. זאת אומרת, שצריך להכיר את העזרה ואת מה שנמצא מנגד, ואז אנחנו נגיע לרצוי.
מתוך שיעור על פי מאמרו של רב"ש "מעוז צור ישועתי", 15.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להיכנס "עם הראש בקיר", או שבכל זאת נחשוב?
לבקש מהבורא
טופס בקשה לבורא
