בין קפדנות לרחמים

בספר משלי נאמר: "חוסך שבטו שׂונא בנו". החינוך נבנה על קפדנות ועל רחמים. כך גם אותנו מנהלים מלמעלה באמצעות קפדנות ורחמים. אין כאן מקום לאהבה מוחלטת, הילד חייב להרגיש השפעה מאוזנת של שני כוחות. בכך אנחנו מראים לו שהוא חופשי בבחירתו, שכל פעם יבחר בעצמו, אך עליו לדעת שבחירה שגויה מייד מזמינה תגובה שלילית.

כשהילד גדל הוא רוכש חופש יותר ויותר גדול ומבצע פעולות עצמאיות, והשליליות שבאה בתגובה, כלומר "השוט", יסתתר יותר ויותר. בסופו של דבר אנחנו נגדל אדם שחי בעולם הרחב ויודע, שעם כל צעד עליו ליישׂם את הבחירה החופשית שלו כדי ללכת בדרך הישר, בכך שנמצא בין עונש ושׂכר.

היחס כלפי כל הילדים, החל מהקטנים ביותר ועד לגדולים, כמונו, חייב לנבוע מתוך השפעה ובקרה של קפדנות ורחמים, כך שהם מתבטלים בהדרגה בהתאם לרמת החינוך. אנחנו מאפשרים לילד יותר ויותר חופש ומעבירים אליו את ההנהגה על עצמו, עד שהוא יוצא אל העולם, הוא לוקח מאיתנו את ה"מושכות" של הקפדנות והרחמים, כדי להפוך לאדם עצמאי בחיבור אופטימאלי, בקו האמצעי. לשם כך אנחנו מחנכים אותו, הוא לוקח מאיתנו את הקווים ימין ושמאל, השׂכר והעונש, וממשיך איתם לבנות את עצמו.

מתוך שיחה על חינוך, 29.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
אל תמנעו מהילדים את הבחירה