ביטחון מוחלט

בעל הסולם, "שמעתי", מאמר "הבטחון הוא הלבוש להאור": "הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא "חיים". כי יש כלל "אין אור בלי כלי". נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח להתלבש באיזה כלי (רצון). והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל "בטחון". שפירושו, על כל דבר קשה, הוא רואה שבידו לעשות".

כלומר, אם לא נגיע למצב כזה שנקרא "ביטחון", לא נוכל לגלות את האור העליון. "נמצא, שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון"– כלומר, עלינו להיות בטוחים בכך שבכוחנו לעשות זאת, וזה תלוי רק בנו. אם מתעוררת בנו הרגשה פנימית שכזאת, אז ללא ספק נצליח ונגלה את האור.

מידת החיים נמדדת לפי מידת הביטחון של האדם, וככל שהרגשת הביטחון חזקה יותר, כך האור מתגלה בתוכה יותר. גם עכשיו אנחנו נמצאים בים של אור אין-סוף, ורק בגלל חוסר הביטחון, חוסר הכלי לגילויו, אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במצב כל כך מוגבל – בתוך הנקודה השחורה המרכזית, שנותנת את הרגשת החיים החלשה ביותר, שנקראת "העולם הזה".

ואם אנחנו רוצים לקבל הרגשת חיים גדולה יותר, בתוך עיגולים רחבים יותר, עד הספרה האחרונה האינסופית, אז זה תלוי רק עד כמה נהיה בטוחים בכך שנוכל להשיג אותו רק בתוך החיבור בינינו. אסור שיהיו לנו ספקות, חוסר ביטחון, מחשבות על כך שלא נעשה זאת עכשיו, אלא אולי מחר, או מחרתיים. ברגע שכולנו יחד מגיעים לביטחון כזה – אנחנו מייד פורצים את המחסום. אפילו הרגשת החיים שלנו כאן בעולם הזה – גם היא תלויה בהרגשת הביטחון. ככל שהביטחון חזק יותר – כך הרגשת החיים הגשמיים גדולה יותר.

האור והאגו שלנו משחקים זה עם זה, ואנחנו נמצאים באמצע בין שניהם, והכול תלוי רק ברמת הביטחון שלנו: האם נוכל בכל רגע להתעלות מעל האגו שלנו ולהידבק לאור, להשתוקק להיות דומים לו.

המלחמה הזאת אינה פוסקת לרגע, מפני שברגע שאנחנו מתעלים מעל למצב מסוים, מייד מתגלה רצון עוד יותר אגואיסטי, כדי לאפשר לנו להתעלות מעליו לדרגה עוד יותר גבוהה. לכן נדרשת מאיתנו עבודה פנימית בלתי פוסקת: ירידות ועליות שמתחלפות ללא הפסקה.

צריך להבין שכל הירידות ניתנות לנו כדי שנתגבר עליהן, וכך נגיע לביטחון בלתי מוגבל. וכאן טמון הפיתרון היחיד: להתנתק מעצמי ולהידבק לקבוצה. בה עליי למצוא את הכוח הגדול שמסוגל לבלוע אותי ולהעביר אותי למדרגה הבאה, כמו רחם, אח"פ דעליון.

במידה שאני מסוגל להידבק למעלית הזאת, היא תעלה אותי בכל פעם למדרגה גבוהה יותר. אני צריך רק כל הזמן להתחבר אליה מעל האגואיזם שלי, שיפריע לי יותר ויותר.

המטרה שלי היא רק לעלות מעל הקבלה בהשפעה, באמונה מעל הדעת, והפעולה הזאת אפשרית רק בתוך הקבוצה. בכל פעם אני אשתדל לעשות זאת, והאגו שלי יזרוק אותי הצידה, יסיח את דעתי על ידי עניינים פעוטים, ולאחר מכן על ידי עניינים גדולים ורציניים יותר, עד שאני אתנתק לגמרי ואפסיק אפילו להרגיש עד כמה התרחקתי.

זאת כל העבודה שלנו. ואם בכל רגע אינני מרגיש את עצמי עמוק יותר בתוך הקבוצה, בתוך החברה, בתוך הביטחון הכללי שאנחנו רוכשים ביחד – אז אני יוצא מתוך הכלי שלי, מתוך הרצון המשותף שלנו לגילוי העולם הרוחני, ואינני משיג שום דבר. כך אני מאבד את הביטחון.

כל הביטחון מבוסס על כך שהאדם נדבק לקבוצה ושם הוא מוצא את הכוח, שבזכותו, על בטוח, הוא מגיע בכל פעם לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

מתוך שיעור ההכנה לכנס הערבות העולמי, 04.12.2011

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JMyHA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest