דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ביחד נצוף מעל המים

ביחד נצוף מעל המים

כנס החינוך האינטגרלי, סדנה מס' 1

מהי הערבות? מדוע דווקא הערבות ההדדית היא האמצעי להשגת הבורא, גילוי הבורא, העלייה אליו. וכך תמיד, בכל ה- 125 המדרגות של התפתחות האגו, האגו שלנו עולה ואנחנו מתעלים מעליו בערבות בינינו?

האגו עולה עוד יותר, ואנחנו עוד יותר מתעלים מעליו בערבות בינינו. כלומר, אין לנו שום דבר אחר, שום מצב אחר שאנחנו חייבים להשיג חוץ מהערבות.

דווקא הערבות בינינו כוללת בתוכה את התנאים שלפיהם אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא. הערבות מובילה אותנו להשתוות הצורה עימו, ואז הוא מתגלה.

כאשר אנחנו מתנתקים מעצמינו ומגיעים להרגשת ה"אנחנו", לערבות, אנחנו מוצאים את עצמינו בנפח אחר לחלוטין, ברמה אחרת, במרחב אחר. אין שום דבר אישי, הרגשת הגוף, הרגשת העולם הזה נעלמת. אני כאילו עובר למרחב חדש ריק שבו קיימת רק הדאגה שלי לקבוצה, ושם אני פוגש את אותם הרצונות, אותן השאיפות מצד החברים שלי.

כך אנחנו מגיעים לערבות האמיתית – להרגשת הכיפה המשותפת מעלינו, הרגשת המרחב החדש שבו אנחנו מגלים את השאיפות של כולם המכוונים לקבוצה, לאיחוד, למה שבינינו. ואז, אם הערבות הזאת מורכבת בצורה נכונה, בתוכה מתעורר הצורך לפנות לכוח העליון, להגיע למגע עימו. בערבות מתגלה הרצון לעלות אל הכוח הזה, לאפשר לו ליהנות, ליצור מגע איתנו.

זה קורה באופן טבעי לפי ההשתלשלות למטה. הכול נולד מלמעלה למטה, ובאותו הסדר מתעוררת בנו התנועה מלמטה למעלה. ה"רשימות", הגֵנים של המידע שנמצאים בכל המדרגות, מתחילים להתגלות, ואנחנו פתאום מרגישים חלל כזה גדול שאנחנו חייבים להוסיף את השאיפה שלנו להדדיות עם הכוח העליון.

לכן, האיזון הנכון, היחסים הנכונים בינינו ברמה של הערבות, כאשר אנחנו התעלינו מעל האגו שלנו, מולידים בנו רצון לכוח העליון – לגרום לו תענוג, לאפשר לו להתגלות בנו, ליצור איתו קשר. כך, כאשר אנחנו כבר מחוברים, נוצרת הערבות בין כולנו לבין הכוח הזה.

אבל התהליך הוא הדרגתי. או שאנחנו משיגים רמה מסוימת של ערבות, או שלא משיגים: אולי התעכבנו או עזבנו אותה, או מישהו נפל ואנחנו לא מרגישים את זה. באופן כללי, ברגע שאנחנו מגיעים למצב הזה, או שלא מגיעים, מתעכבים במימוש הערבות כיוון שמשהו הפריע לנו, מייד עולה בנו רמה חדשה של האגו, יותר נמוכה.

ובהתאם לירידה אנחנו חייבים גם לעלות. שוב נופלים, ושוב עולים. הרמה של האגו שמתגלה גורמת לנו להרגיש צורך בחיזוק הערבות בינינו. כנראה לא היינו מספיק רגישים למימוש שלה, או אולי לא מימשנו אותה עד הסוף. ואולי מימשנו אותה באופן מלא, וזה אומר שאנחנו חייבים לעלות עוד יותר גבוה.

העלייה מתרחשת בשתי דרכים:

• ב"דרך ייסורים", כאשר תוספת האגו מתגלה עוד לפני שמימשנו את הערבות בפועל, משום שהתעכבנו, הפסקנו לממש אותה, או שמשהו אחר קרה.

• ב"דרך אחישנה", כאשר מימשנו את הערבות ואנחנו חייבים לעלות למדרגה הבאה בהתאם להשגה שלנו.

אולם בכל מקרה, שכבת האגו החדשה שמתגלה בנו, הרצונות האגואיסטיים החדשים, הדחייה, החולשה, הירידות – כל אלה מתעוררים כדי לדרבן אותנו, להעלות אותנו לדרגה גבוהה יותר.

כיצד אנחנו פועלים במצב הירידה על ידי השימוש בערבות? כיצד מצב הערבות עוזר לנו לממש את הירידה בצורה נכונה?

אם אנחנו, מה שנקרא, חתמנו על החוזה של הערבות ההדדית, התעלינו מעל האגו, אם התחלנו להרגיש, ולו לרגעים ספורים, שאנחנו מחוברים יחד ברמה גבוהה יותר, מעל העולם שלנו, בהתפעלות, בשאיפה קדימה, ופתאום אחד מהחברים שלנו נופל, אנחנו חייבים להבין שהוא לא נפל סתם, אלא אנחנו קיבלנו סימן על כך שאנחנו חייבים להתחיל בעלייה חדשה יחד איתו.

במילים אחרות, העניין הוא לא בחבר עצמו, אלא בערבות ההדדית בינינו התעורר רצון אגואיסטי חדש שעוזר לנו לעלות גבוה יותר.

נניח, שמישהו מאיתנו נפל. מה עלינו לעשות? אנחנו חייבים לרדת אליו, לרמה שלו, לדבר במילים שלו, כאילו להסכים איתו. תוך כדי שמירה על הרמה בינינו בו בזמן לרדת אליו, להתחבר איתו. הרי אחרי שנתחבר איתו אנחנו יכולים להתחיל להעלות אותו.

ואז, אחרי שנעבור את הרמה שכבר היינו בה, אנחנו יכולים להמשיך ולעלות. בזכות הירידה שלנו אל החבר אנחנו יכולים לעלות עוד יותר גבוה מהמצב שבו היינו לפני שהתחלנו לרדת אליו. וזה אומר, שבכל ירידה של חבר אנחנו חייבים לראות הזדמנות שניתנה לנו מלמעלה לעלייה חדשה לערבות.

כאשר אנחנו מגיעים למצב כזה מעלינו, מתחברים בו, עולים ויורדים יחד, "נושמים" יחד, בזה אנחנו בונים "מסך". כמו בוכנה שעולה ויורדת אנחנו שואבים מהתכונות האגואיסטיות שלנו לתכונות האלטרואיסטיות עוד רצון ועוד רצון, ועוד…

כך אנחנו עובדים. כאשר חבר נופל, אנחנו יורדים ועולים יחד איתו. אותו הדבר קורה כאשר כל הקבוצה עוברת מצב דומה. זאת הפעולה הקבועה שלנו.

ואם על ידי החיבור בינינו אנחנו תופסים את הכוונה ליהנות לבורא, כמו ילדים טובים ביחס לאימא, המצב הזה שבו אנחנו מתחברים ועובדים ביחד, נקרא "כדור פטל". אולי, נקרא לו גם "מצוף".

אנחנו חייבים להיות בו כל הזמן. כל הזמן! לצוף קדימה, אחורה, לא חשוב לאן אנחנו זזים, אנחנו כל הזמן חייבים להיות מחוברים, חייבים ליפול ביחד ולעלות ביחד. ועוד דבר, גם במצב העליון שלנו וגם במצב התחתון אנחנו כל הזמן חייבים להיות יחד עם הבורא.

בעיקרון, זאת כל השיטה. וכל השאר, אלה מקרים פרטיים שלה. ברגע שאנחנו התחברנו, מצאנו את הקשר עם הבורא לפחות במקצת, ברגע שעלינו וירדנו ביחד, המרכיב הזה הוא הבסיס של הכול.

אז מה זה אומר לצוף מעל המים? כיצד להיות ב"מצוף" הזה, לא משנה לאן אנחנו נעים? המצוף הזה נקרא "תיבת נוח". ממנו מתחילה העלייה הרוחנית. ברגע שיצרת את זה לעצמך, ההמשך יבוא.

כנס החינוך האינטגרלי סדנה מס' 1, 02.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לפי ההכְוונות של הבורא
העיקר באסיפה, שכולם יהיו באחדות
כשהמחוג יזוז

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Vi4NF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest