בחינה באהבה

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 3.

ביציאה לקהל החיצוני, האדם ניצב לפניו כמו במבחן: "קבוצה נפלאה, בעולם הכול מתוקן, חוץ ממני עצמי. אני ניצב מול הרצונות הלא מתוקנים שלי, זה הכול חלקי הנשמה שלי.

התפקיד שלי הוא לשכנע את החלקיק הזה של הנשמה שלי או את החלקיק הזה של המוח שלי, כדי שאנחנו נתאסף לגוף אחד ויחיד. איך אני יכול לעשות את זה ולהתדפק אל ליבם?".

כך היה אברהם אומר לתושבי בבל העתיקה, בזה שניסה לשכנע שכולנו זה אחד יחיד שלם, שאסור לריב זה עם זה, מפני שאם אנחנו נתפזר אז יהיה הרבה יותר גרוע. להיפך, צריך להתאסף יחד.

וגם אנחנו יוצאים אל ההמונים בתחינה זהה. הם צריכים להרגיש את שיתוף הפעולה והדאגה, את החום שלנו, שאנחנו לא עושים את זה באופן פורמלי, אלא מכל הלב.

ואנשים יגיבו לזה. אבל אנחנו צריכים להכין את עצמנו פנימית. אנחנו זקוקים לכל הרצונות שתלשו מאיתנו, אנחנו צריכים לצרף אותם אלינו.

שאלה: אז מה נוגע לחברים שלי…?

תשובתי: החברים, הם גם כן הרצונות שלך, אבל שכבר מוכנים ליצור יחד איתך לב אחד ויחיד. ואילו ההמונים עדיין לא מוכנים. אבל הם כולם שייכים ללב אחד, לרצון אחד, לרצון אישי שלך. לכל אחד מכם יש יקום אישי משלו, עולם אישי משלו. וכולם, חוץ ממך, זה חלקים של הרצון שלך, כל הטבע הדומם, צומח, חי והאדם. תצרף את כל זה אליך, כלומר תאהב הכול.

אתה יוצא אל האנשים מפני שהם נחוצים לך, הם צריכים להרגיש שהלב שלך פתוח אליהם, שהם חשובים לך, שהרצון שלך מכוון אליהם, ושדרכך יורד עליהם כוח מיוחד. זהו המסר הראשון.

ואחר כך בכל העולם תתגלה הערבות. זהו תנאי של חיבור נכון של כל הכלים השבורים.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בסוצ'י, 10.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
איך למצוא חן בעיני הקהל?
תפיסת עולם קוונטית
רשתות דיג הפרושות בים