בחיבוק של החסד הנסתר

שאלה: כיצד אפשר לשלב ולקשור את שני ההפכים האלה: מצד אחד, אנחנו מבקשים מהבורא שיתגלה, ומצד שני אנחנו מעדיפים לעבוד בהסתרה?

תשובתי: אני מעוניין שתהיה הסתרה שמתוכה אני אוכל לגלות את הבורא. אני מקבל את ההסתרה הזאת כנתון הנכון, אמנם שאני מרגיש רע שאני נמצא בחוסר אונים ואפיסת כוחות. הרצון לקבל שלי לא רץ אחרי התענוגים מפני שהוא לא מרגיש אותם בגלל ההסתרה.

בעצם מהי ההסתרה? – הסתרה, זה גילוי של "אור החסדים". אין מקום ריק שהוא פנוי מהבורא, יש גילוי של החסדים שלו שאותם אני לא מבין ולא רוצה, ולכן מחשיב אותם כהסתרה, כחושך.

מסביבי הכול מלא באור, אבל אני לא מרגיש אותו, מפני שזה אור של השפעה. לכן במקום אהבה, במקום יחס יפה וטוב, אני מגלה ורואה את היחסים הרעים, לחצים בעיות מכל הצדדים, אויבים, שונאים ומלשינים.

כל זה מתגלה, מפני שהכלים שלי עדיין לא מתוקנים. זה חסדים, אבל הם בהסתרה! אם אני אתקן את עצמי, אז אראה חסדים גלויים.

ועד אז, אני לא רואה שום חסד וחייב להאמין ב"למעלה מהדעת" שעכשיו הבורא שולח לי אמצעים כדי לגלות אותו. אין יותר גרוע מריקנות, ממצב מת. הוא לא נותן לי שום אפשרות להתעורר.

אבל ברגע שאני מתחיל לגלות ולהרגיש שמופיעות בעיות שלוחצות עליי מכל הצדדים, אז זה כבר חסדים. חסר לי רק "אור חסדים" משלי, "אור חוזר", כדי לגלות את החסדים האלה של הבורא.

לכן, אין דבר יותר גרוע מאדישות שמשתלטת עלינו ולא נותנת לנו לעשות איתה כלום. גם המצב הזה ניתן מלמעלה, כדי ללמד אותנו שאפילו הפעולה הגרועה ביותר היא בכל זאת עדיפה מכל האדישות הזאת. אנחנו לא מסוגלים להיאבק באדישות.

כל העבודה שלנו, זה לראות ולהרגיש בכל רגע איך שמעוררים אותנו, על ידי כביכול דברים שליליים שאנחנו מרגישים. אבל בכל זה צריכים לראות את האור העליון האמיתי בתוך ה"אור חוזר" שאנחנו ניצור. כי אנחנו נמצאים באור אין סוף, וברגע שנפעיל בתוכנו את אותה תכונת ההשפעה, אז כל ההסתרה מיד תתפוגג.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 02.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"ופריו מתוק לחיכי"
לראות חסדים גלויים
לכוון את החשבון אל הבורא