בחזרה אל האיחוד

שאלה: לאחר הכנס, בכל פגישה עם החברים, אני מרגיש שאני יותר ויותר מתרגש ומתפעל, לפעמים עד כדי דמעות. האם זוהי השמחה, העלייה?

תשובתי: אין ספק שלאחר הכנס התחלנו להתייחס אחרת לאיחוד. קל יותר עכשיו לחזור אליו, הוא הפך ליותר מרגש ומושך, הוא כבר לא נראה מלאכותי כמו מקודם.

אנחנו השגנו את המציאות הרוחנית הזאת, את תחילת המדרגה הרוחנית. עכשיו אנחנו צריכים לצרף אליה קצת יותר השתדלות מצידנו, כדי שהיא תחדור פנימה ותגדל את ה"בשר" על הנקודה הזאת, את עובי הרצון. ואז נוכל להרגיש בעובי הזה את המציאות הרוחנית האמיתית.

כל אחד חייב להשקיע יגיעה ומאמצים, ולחזור שוב ושוב לאותו המובן של האיחוד שכבר חדר לתוך הרגש שלו. למרות הדחיות הרגשיות או פיזור הרגשות היום, אני משתדל לחזור למצב שהשגנו.

בשביל מה? – יכול להיות שכדי להרגיש טוב. או כדי ללכת קדימה אפילו ללא הרגשות טובות. ויכול להיות שאני מרגיש שאני חייב לחברים, שאיתם אנחנו נמצאים בערבות הדדית.

השכר יכול להשתנות, אבל בכללות כולנו צריכים להימשך לחיבור. זה העיקר: להשתוקק אליו כל הזמן, לא משנה איפה אתה נמצא עכשיו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
למה טוב לי?
לקבל במתנה את האין-סוף
המשחררים