בחזרה אל האיזון

laitman_2011-02-25_9650-70.jpg

חוק הטבע העיקרי הוא חוק האיזון. בטבע הכול שואף לאיזון ורוגע, לתנועה פשוטה בקו ישר. למרות זאת, אנחנו מרגישים תופעה הפוכה מהחוק הזה, שמתבטאת בעימותים ומשברים. זו התוצאה של האגואיזם האנושי שמתפתח. המשבר הוא הביטוי של ההופכיות שלנו מהטבע.

בבריאה קיימים רק שני כוחות: הבורא והנברא. תכונת הבורא היא השפעה ואהבה, ותכונת הנברא היא קבלה עצמית, אגואיזם. הגילוי של שתי התכונות ההופכיות הללו, האחת לעומת השנייה, מוביל להכרת הניגודיות שלנו לטבע, ולהרגשת חוסר האיזון הגלובלי.

המשבר שמתגלה היום הוא עימות בין המערכת האגואיסטית שאנחנו בנינו, למערכת הטבע שמתגלה עכשיו בצורת מנגנון אינטגרלי ענק. נוכל לתקן את הניגוד הזה, כלומר, להביא את עצמנו ואת החברה להרמוניה עם הטבע, רק כשהאגו שלנו יתחיל להידמות לבורא.

מטרת הבריאה היא התמזגות עם הבורא, השתוות הצורה המוחלטת אליו. זה מובטח כשלומדים את חכמת הקבלה, השיטה לתיקון הרוחני. הירידה מהמצב השלם לחוסר השלמות פיתחה בנו תכונות שליליות, אגואיסטיות. על מנת לחזור לעולם העליון צריך להשתמש בהן בצורה הפוכה, להפוך אותן לתכונות השפעה ואהבה.

הירידה מלמעלה למטה הוכנה על ידי הבורא, ואילו העלייה מלמטה למעלה צריכה להתרחש על ידי המאמצים שלנו, שמעוררים את השפעת המאור המתקן. נוכל לשנות את כיוון התנועה שלנו רק בעזרת הקבוצה, שמציגה בפנינו את גדלות המטרה. השחרור מהאגואיזם נעשה תחת לחץ הסביבה, שרוצה לרכוש את תכונת ההשפעה. בצורה כזאת, מימוש הדרך מלמטה למעלה מתבצע לא בתוך הקשר עם הבורא, אלא בקשר עם הנבראים.

הנברא הוא הנשמה שלי, שפעם הייתה לגמרי מלאה באור, ולאחר מכן נשברה בכוונה לחלקים, על מנת להמחיש לי דרך השבירה את היחסים האגואיסטיים שלי עם הבורא. בצורה כזאת, לפי מידת הריחוק מהבורא, אני מרגיש את הריחוק לא ממנו, אלא משאר האנשים.

אם אני מקבל את הופעת היחס השלילי שלי לסובבים אותי, כמדד ליחסים שלי עם הבורא, אז אני רואה לפניי מנגנון מדויק וחד לגילוי הבורא. עליי להסתכל על הקבוצה כעל הופעת הבורא. היחסים שלי עם הקבוצה משקפים את היחסים שלי עם הבורא. לכן המצווה "ואהבת לרעך כמוך", היא לא סתם מילים יפות (שרבים אומרים אותן אך אף אחד מלבד המקובלים לא מבצע), אלא חוק התיקון הכללי, חוק ההתעלות הרוחנית.

מסתבר שהזולת הוא אני, חלק מנשמתי, מהגוף הרוחני שלי. יחס כזה לזולת משנה בהדרגה את תפיסת המציאות שלי. אני מתחיל להבין שכל מה שקיים מחוץ לי, למעשה קיים בתוכי. הכול זה אני. כל עוד אני דוחה את החלקים שנראים לי חיצוניים ואינני רוצה להרגיש אותם כחלקים שלי, אני תופס אותם כזרים לי. כלל שהאדם מתוקן יותר, כך הוא מרגיש את העולם בתוכו.

חכמת הקבלה היא שיטה מעשית לאיזון בין כל חלקי העולם, שיטה לקרב לעצמנו את כל הבריאה, כך שהיא תהיה מורגשת בתוכנו.

מתוך השיעור הווירטואלי בנושא "יסודות חכמת הקבלה", 10.07.2011

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xrVH0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest