דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בושה שגרועה יותר ממוות

בושה שגרועה יותר ממוות

laitman_2008-12-07_6476.jpg

שאלה: נאמר: "אני הוי"ה לא שניתי". מה זה מסמל בעבודה שלנו?

תשובתי: מלמעלה מגיע האור והוא כולו השפעה. הוא טוב ומטיב והוא בורא "יש מאין", רצון, שבו ללא עוררין שולטת הקבלה. הוא רוצה רק להרגיש טוב לעצמו.

אחר כך האור מתחיל לפתח את הרצון בכך שמעביר אותו דרך ד' בחינות. כתוצאה מכך הוא כבר לא מרגיש את עצמו כסתם אור, אלא כמקבל והפוך ומנוגד למקור. זה מזמין בתוכו בושה, הרגשה נוראה. ויותר אין לו שום דבר.

יוצא, שלקבל זה כאילו דבר טוב. וגם בהופכיות אין שום דבר נורא. אולם שני הגורמים האלה יחד מולידים בתוכי כזאת הרגשה, שאין בכוחי לסבול אותה. היא קורעת אותי לחלקים, ואני מוכן לעשות הכול רק לא להישאר במצב הזה אף לא לשנייה אחת נוספת. אני מוכן להכול, אפילו לאבד את עצמי לדעת, אין שום בעיה. העיקר, לא לסבול, לא לשאת את ההופכיות והניגודיות הזאת.

זוהי הבושה האמיתית. אנחנו לא מכירים אותה. אנחנו משתמשים במילה עצמה, אך לא מכירים את מהותה. בעל הסולם כותב בחלק הראשון של תלמוד עשר הספירות, ב"הסתכלות פנימית", שהבושה הוכנה לנשמות הגבוהות והן אלה שמגלות אותה. כי לשֵם כך צריך להרגיש את הבורא, את השפעתו הטהורה ואת הקבלה שלי הטהורה בכל "הדרה", אחד סותר את השני.

לכן, התהליך שמתואר כאן זורם ממעלה למטה ונקרא: "ד' בחינות דאור ישר". כך, על ידי השפעתו, האור מוליך את הנברא בדרך של התפתחות. וזהו המבנה של הוי"ה (י – ה – ו – ה) : קוצו של יוד, יוד, הי, וו, הי. המבנה הזה הוא קבוע ובכזאת צורה מופיע מלמעלה למטה.

עד לכאן ההתפתחות נעשתה על ידי האור הישר. מכאן והלאה מגיע התור שלך. אך אתה מרגיש בושה נוראית. זה פשוט שורף אותך מבפנים, ואי אפשר לסבול את זה. ולכן מעתה לא תוכל להירגע, עד שלא תאזן את הבושה.

בתחילה, אתה רוצה לברוח ממנה, אולם זה לא משנה דבר, המציאות נשארת זהה. האפשרות להירגע היא חסרת כוח, אתה חייב לשנות את עצמך. אז כיצד אפשר לעשות זאת?

הנברא פשוט "משתגע", הבושה תולשת אותו ממקומו, עוקרת אותו מתוך הרצונות לקבל וממשיכה לדחוף אותו קדימה עד סוף הדרך. עד שהמקבל והמשפיע לא ישתוו בהשפעה, לא יכולה להיות מנוחה. רק כשנגיע לגמר התיקון אנחנו נפסיק להשתנות. אז הבושה תיעלם, לא תהיה ההופכיות בינינו לבין הבורא.

ולכן הבורא אומר: "אני הוי"ה לא שניתי". כלומר, אני רק הבאתי את התהליך עד למטה.

אך זה מספיק כדי לא לתת לנו מנוחה עד לגמר התיקון. רק אז אנחנו נשיג הרמוניה ונתחיל להשתנות יחד איתו, בהתאם אליו. הבורא כבר לא יהיה הראשון, אנחנו נתמזג עימו לאחד, בכזאת מידה שכל ההבדלים והשוני במחשבה, ברצון ובהכול ייעלמו. אנחנו נתחיל הכול יחד, בשיתוף.

מתוך שיעור על "מבוא לספר הזוהר", 30.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האנציקלופדיה של הבושה
תוכנית התפתחות תחת הקוד "הוי"ה"
בושה היא ההופכיות לשלמוּת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest