בורא זו לא אישיות

שאלה: למרות שכבר אמרת שא-לוהים זה לא אישיות, אתה ממשיך לפנות אליו כאל אישיות פיזית, שחושבת, רוצה, חווה חוויות, שמחה, עצובה וכולי. איך לקבל את מה שאתה אומר? האם ישנה איזו אישיות? ואם א-לוהים זה כוח, אז לכוחות אין מרכיבים רגשיים, וזה אומר שאין להשתמש בהם לצורך תיאור של התגלויות.

תשובתי: פעם היה לי רכב ישן שגרם לי להרבה טרחה. הייתי מתקן אותו בעצמי ולא פעם לקחתי אותו לתיקון במוסך. גם אני וגם המכונאי שתיקן את הרכב, קיללנו אותה קללות רבות, פנינו לרכב כמו אל יצור חי. כלומר, אנחנו תמיד מלבישים על האובייקט שאליו אנחנו פונים, לכוח, לתופעה, את התכונות שלנו, את הרֵגשות שלנו, שוודאי אינם נמצאים באובייקט או בתכונה הזאת. אותו הדבר גם ביחס לבורא.

באותה מידה, שבה אני יכול ליצור בתוכי את תכונת ההשפעה, האהבה, הקשר, אני מכנה את התכונה הזאת בשם "בורא". אבל למעשה הבורא לא קיים מחוץ לתכונה הזאת שיצרתי. עלינו למקם את עצמנו בצורה נכונה ולהבין, שדווקא בגלל זה הבורא נקרא "בורא", "בוא וראה", תבוא ותראה. עליך לבוא ולראות, כלומר להשיג כזה מצב כדי לגלות את התכונה הזאת.

בנוסף לכך אנחנו מכנים את התכונה הזאת בשם "א-לוהים". הוא מורכב משני חלקי הנשמה. חלק אחד נקרא "אח"פ" וחלק שני נקרא "גלגלתא ועיניים". אם מדובר על נשמה, אז מה הקשר לבורא, היא הרי שייכת לאדם? כלומר אנחנו בכלל לא מדברים על מה שקיים מחוץ לאדם. אנחנו תמיד מדברים על ההשגה בתוך האדם, כאשר האדם משיג את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה.

זו תכונה שהיא מעל לאגואיזם, לא כל כך פשוט וקל ליצור אותה בתוכי, לפתח אותה. כשאנחנו רוכשים את התכונה אנחנו מכנים אותה בשם "בורא". ואז אנחנו יכולים לדבר על השגת הבורא.

מתוך שיעור וירטואלי, 23.12.2018