דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בהרמוניה בין שני המאורות

בהרמוניה בין שני המאורות

כל מחזורי הזמן, חוץ משבוע, מחוברים עם מערכות קוסמיות: ראש חודש (מולד הירח), בוקר, יום, ערב וכולי. והשבוע כאילו נולד על ידי השׂכל האנושי.

העניין הוא, שאנחנו נמצאים במערכת מעניינת מאוד: אנחנו תלויים בירח ובשמש. וכאן מתגלה משמעות כפולה, שבהתאם אליה בנויים כל לוחות השנה: המוסלמי, לפי הירח, הנוצרי, לפי השמש, ולוח השנה העברי שמשלב את שניהם.

לכן בלוח השנה המוסלמי החגים לא קשורים לתאריכים ספציפיים אלא "נודדים" מחורף לקיץ, לאביב, לסתיו. החגים הנוצריים גם כן משתנים, משתנים לוחות השנה. ואילו לוח השנה העברי, לא משתנה, מפני שהוא בנוי על ה"קו האמצעי": לא לפי "קו ימין", כמו המוסלמי, ולא לפי "קו שמאל", כמו הנוצרי, אלא על השילוב שלהם. כי אנחנו תלויים גם בשמש וגם בירח, גם בתכונת הקבלה וגם בתכונת ההשפעה. אנחנו לא יכולים להימצא רק תחת קו אחד, לכן לוח השנה שלנו אף פעם לא משתנה.

אבל יחד עם זה, הוא לא פשוט! ישנם חגים מיוחדים שנקראים "שמיטה" ו"יובל", פעם בארבע שנים יש שנה מעוברת, פעמיים ב- 27 שנים מתרחש מחזור של השמש וכולי. אבל לוח השנה העברי שנערך לפני כמה אלפי שנה, אף פעם לא השתנה.

שאלה: כלומר, האם לפי לוח השנה הזה אני יכול לקבוע במדויק מה יהיה מתי בעתיד?

תשובתי: אם הוא מסודר על הבסיס של שני הכוחות שקיימים בטבע, אז אתה הולך יחד עם הטבע בדיוק באמצע, בכך שמשתמש בכל הכוחות שלו בהרמוניה. וזה מגלם את הלוח השנה לפי השמש והירח.

אפשר לדבר על זה הרבה, זה באמת דבר מעניין, מפני שהירח מראה לנו את היחסים של כדור הארץ כלפי השמש. כלומר, אם אני כדור הארץ, אז הירח מראה לי את ה"מסך" שלי: עד כמה נכון אני מתייחס לבורא או לאור, בכך שמשתנה בכל הפאזות שלי, מהירח שהולך ומתמעט ועד שהוא גדל ושוב מתמעט.

ארבעת השבועות בין הירח הגדל והמתמעט ושוב גדל ומתמעט, מרכיבים כזה מחזור שלם, כמו גם היום: "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". במילים אחרות, אני קם לקראת השמש, ואחר כך השמש משפיעה עליי בכזאת צורה, שהאגו שלי מתחיל לעלות ונוצר "קו שמאל" שמטה את השמש לשקיעה ומוליד את הלילה ואת הירח.

וגם הפאזות של הירח בהתאם להתגלויות בכל מיני מערכות הכוכבים, זה הכול תמונה עד כדי כך שלמה ויחד עם זה פשוטה, שככל שאתה לומד וחודר לתוך זה, כך מופיעה יותר תחושה של הרמוניה מוחלטת. כמו שמוזיקאי שמרגיש את המנגינה, אומר: "האקורד נפלא, פריסת הכלים נפלאה, אבל חסר כאן תו אחד כדי שהחצוצרה תנגן אותו", כך גם אצלנו מופיעה תחושה של הרמוניה מלאה.

זה מהמם. ולכן נאמר, שהשגת הבורא זוהי השלמות.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:

מקור הזמן
מועדים למצבים
הגיע הזמן לחפש את הנשמה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0vnpt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest