דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בהמתנה לפגישה הראשונה פנים מול פנים

בהמתנה לפגישה הראשונה פנים מול פנים

laitman_2010-11-23_8284.jpg

המשימה שלנו היא להגיע לתפילה אמיתית, כלומר, להבין מה באמת חסר לנו. והיא אמיתית, מפני שמתקבלת למעלה. כלומר, החיסרון מצד התחתון והחיסרון מצד העליון צריכים להיות שווים, התחתון צריך לבקש בדיוק את מה שהעליון רוצה לתת לו.

זה אומר, שאני צריך להרגיש שחסרה לי רק השפעה והבנה שרק הבורא יכול לתת לי את המילוי הזה, את כוח ההשפעה, את היכולת להשפיע, את כל התנאים. הבורא צריך לגלות בתוכי את הרצון להשפיע ואת הדרך אליו, בכך שמראה לי למי, איך ומה אני יכול להשפיע.

כל המערכת הזאת של ההתקשרות נקראת "תורה", ובה נכללים גם האור וגם היכולת שלנו להשפיע. אבל עד אז אני חייב לעבוד וקודם כל לבדוק מה אני רוצה, אילו רצונות קיימים בתוכי, עד כמה הם כולם בעל מנת לקבל לתועלת עצמית.

ואחר כך אני נכלל בסביבה הנכונה ובעזרתה אני מתחיל בהדרגה להשתנות. אני כבר מתחיל לשמוע שהעולם הרוחני אינו מיועד להנאה עצמית, אלא לטובת הזולת. הידע הזה נקלט בקושי רב ומתקבל בהדרגה. אני שומע על כך, אולם נדרש זמן רב כדי שאני באמת אבין את זה בשׂכל וארגיש זאת בלב.

ממודעות פשוטה ועד לביצוע ממשי בפועל קיים מרחק רב. כי אנחנו צריכים לתת יגיעה בהימצאנו באגו הטבעי שלנו כדי לבצע פעולות הפוכות לחלוטין, שמכוונות לחיבור והשפעה. אפילו שזה יהיה מלאכותי ולא לפי הרצון, בכל זאת זה נקרא "למעלה מהדעת".

אבל על איזה חומר דלק יכולה לעבוד המכונה שלי, כלומר למען איזה שכר? כי אני הרי לא יכול לעבוד למען זה שלאחרים יהיה טוב יותר, אני לא רואה בכך תועלת ואיני יכול להזיז אפילו אצבע למען זה, איני יכול לבצע פעולה הכי קטנה. הטבע שלי לא עובד על אנרגיה של השפעה. אני לא מרגיש רצון של מישהו אחר כאילו הוא שלי, בכזאת צורה שאוכל למלא אותו ולהרגיש שכאילו מתמלא בעצמי.

אני לא מרגיש בינתיים מכל זה שום דבר, לכן האחרים כאילו אינם קיימים עבורי. למלא את הזולת זה מנוגד לאינטרסים שלי. לכן אני פועל באופן מכאני, כאילו שאני משפיע להם ומתחבר איתם. אך למעשה אני עושה זאת לתועלת עצמית.

אבל אני מבין שזו היא הדרך שעליה נאמר: "יגעת ומצאת!". אני נותן יגיעה, ובינתיים האור משפיע עליי ומשנה משהו בתוך הנשמה שלי. אני בהדרגה מתחיל להרגיש את גדלות הבורא וחשיבות הסביבה, אבל לייצוב יחס כזה בתוך האדם נדרשות שנים.

אני מתקדם, ובתחילה מבין שהשפעה זה דבר טוב לתועלת שלי, ובהדרגה אני מתחיל לתפוס את חשיבות תכונת ההשפעה עצמה. בדרך הזאת ישנן עליות וירידות. פעם אני מעריך יותר את ההשפעה עצמה, ופעם רוצה לנצל אותה לתועלת עצמית, ליהנות מזה שמתייחס לדרך הזאת. ולפעמים אני בכלל לא חושב עליה, אלא רק על קבלה, ואז תוהה על כך שאני מבזבז זמן ונמצא בספק בקשר לכל הדרך. כך אני מתקדם, בעוברי את כל המצבים האלה.

מטרת ההתקדמות היא להביא אותי לתפילה האמיתית. את כל המרכיבים של התפילה הזאת אני מקבל מהסביבה. באדם עצמו אין שום דבר שהיה יכול להביאו להשגה הרוחנית. הוא זקוק למורה שכל הזמן יוביל אותו, הוא זקוק לקבוצה שבה הוא מממש את כל התהליך הזה, הוא זקוק לספרים שדרכם הוא מקבל את המאור המחזיר למוטב.

שלושת המרכיבים הללו בכלל לא שייכים לרצון לקבל שלנו ולחיים הגשמיים. צריך לארגן אותם כך כדי שבעזרתם אוכל להשיג את חשיבותה של התכונה הרוחנית עצמה.

זה אפשרי רק על ידי האור. איך אני יכול באופן אחר להעריך את מה שלא מביא לי שום תועלת אישית, אלא רק דורש ממני להשקיע מאמצים ועוד לשמוח מהאפשרות הזאת. אבל האור בהדרגה מנקה אותי ונותן לי כזאת יכולת, ואז אני מתחיל להעריך את הקשר עם הרוחניות, כלומר, עם הבורא.

אז אני משיג חיסרון אמיתי, שהוא בעל כוח גדול מאוד, עד כמה שנדרש. וחוץ מזה, האמיתות שלו מוכחת בכך שהבורא מקבל אותו ומשיב לבקשתי. כך אנחנו נפגשים איתו בפעם הראשונה "פנים מול פנים", החיסרון של הבורא מתחבר עם החיסרון של הנברא.

זה אומר, שהבורא מתגלה ואז האדם עולה מעל לאגו שלו ומתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע. וכל התהליך הזה מתחלק לשני שלבים. השלב הראשון, הוא ההכנה לתפילה אמיתית. וברגע שאנחנו משיגים אותה, אז מתחילים להתקדם איתה בכך שמגלים יותר ויותר חיסרון. אבל כבר מאותו הרגע שבו אנחנו רוכשים את החיסרון האמיתי הזה, מתחילה ההשגה שלנו של הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 24.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
היחיד שיעזור לי
השער האחרון
תפילה והודיה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/JM8B0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest