דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בדרך אל הדבקות האין סופית

בדרך אל הדבקות האין סופית

שאלה: איך אפשר להגדיל את ההבנה שהעולם תלוי בי? ואיך הקבוצה יכולה להרגיש שהכול תלוי בה?

תשובתי: השיטה הקלה ביותר היא לזכור שאין עולם בנפרד ממני. רק בגלל השבירה אני מתאר לעצמי שכל מה שמסביב, זה לא אני. כמו שאומר בעל הסולם, שבעולם קיימת רק נשמה אחת. במצב האמיתי של "מלכות דאין סוף" כולנו מחוברים כך שאין בינינו גבולות. אף אחד לא מבודד, אנחנו נמצאים בקשר הדדי מושלם, כל אחד מרגיש רק את האחרים ולא את עצמו. זאת התמונה האמיתית. וכדי להגיע אליה באופן עצמאי, היום אנחנו רואים אותה בצורה הפוכה.

ב"בחינה ד' דאור ישר" האחרונה, הנברא הרגיש שהבורא אוהב אותו ועושה הכול למענו, באהבה חלוטה, ללא שום חשבון לעצמו. כנגד זה, בנברא הופיעה הרגשת ההופכיות העצמית, שמלווה בחוסר סבלנות וסבל עד כדי כך גדולים, שהוא היה מוכן להכול, רק שלא להישאר במצב הזה.

ולאחר ה"צמצום" הנברא גילה שיש אפשרות להשיג את אותו הדבר, להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. ואז הוא החליט למצוא מקום שבו הוא יהיה עצמאי. הוא ניתק את עצמו מ"מלכות דאין סוף", אבל עדיין לא רכש עצמאות והמשיך בחיפוש – איך אפשר להתנתק מהאור ובכל זאת לרכוש את הכוח שלו, כדי לשנות את עצמי ולהידמות לו?

אחר כך באה הירידה ממצב א' למצב השני, עד למדרגה הנוכחית שלנו. היום מתעורר בנו רק ניצוץ, איזה ידע מעורפל, ומהעת הזאת, רק על ידי היגיעה שלנו אנחנו יכולים להשיג את שני הכוחות: הרצון לקבל והרצון להשפיע כדי שהם ישרו בנו. אז אנחנו נוכל לנהל את עצמנו ולהביא את עצמנו לדבקות ההתחלתית, אבל כבר בעצמנו.

מקודם, את הדבקות המלאה שלנו סיפק האור, הבורא, שברא את המצב הזה. ועכשיו, בדרך אל "מלכות דאין סוף" אני עולה במדרגות הדבקות על ידי המאמצים שלי, על ידי ההכרה העצמית, הרגשות העצמיים. אני בעצמי קובע את המצב שלי. ובזה שמשיג דבקות אין סופית, אני מרגיש אותה פי 620 פעמים חזק יותר, מאשר קודם, מפני שעשיתי בעצמי את העבודה הזאת, הבנתי בעצמי, הרגשתי, רכשתי, הרווחתי אותו. וזה יהיה מצב הג' הסופי.

אני הולך בדרך הזאת, בכך שמצרף אליי את כל החלקים שנראים לי זרים, שנואים, רחוקים, הפוכים, מנוגדים לי. אני מצרף אותם לאהבה החלוטה בינינו ובזה חוזר מהעולם שלנו לעולם אין סוף.

היום העולם ה"חיצוני" הוא לא שנוא עלינו, אלא אנחנו אדישים כלפיו. אבל בהמשך יתגלו לנו כאלה מקורות של שנאה, שזה נקרא "קליפה", כנגד הקדושה קדושה, להשפעה. אנחנו ניתקל במה שאפילו לא יכולים להסתכל עליו, שקשה לשמוע את זה. תתאר לעצמך שמישהו הורס את הדבר החשוב, היקר, שיש לך בחיים, ועכשיו, בכך שאתה מתעלה מעל ההרגשה הזאת, אתה צריך לאהוב אותו, להודות לו. האם זה אפשרי?

בהשוואה למצבים הנוראיים האלה, היום אנחנו נמצאים ב"גן-ילדים". אנחנו עדיין לא "משחקים" עם האבחנות האמיתיות…

לכן, לפני התיקון הכול מתגלה בצורתו ההפוכה. ולכן העולם, שפשוט נראה לנו היום רחוק, מנותק מאיתנו, למעשה מהווה חלקים של הכלי הכללי, של הנשמה היחידה.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 07.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אני עם העולם זה אחד
מריבוי לאיחוד
לבנות את הלגו של רסיסי הנשמה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest