באר מרים

מדרש רבא במדבר: מבאר מרים יצאו באופן על טבעי זרמים של מים, שהפרידו את מחנה השכינה ממחנה לוויים ואת מחנה להוויים ממחנה בני ישראל. הזרמים הללו הסתעפו לנחלים שהפרידו את החלקות של השבטים. אבל בין המחנות של בני יוסף, מנשה ואפרים, לא היה נחל מפריד. 

קיימת אמונה טפלה, שבאר מרים נמצא בכינרת. יחד עם זאת, לא צריך לחפש מקורות רוחניים בעולם הגשמי, למרות שבאופן עקרוני כל מה שנמצא בעולם הרוחני משתקף גם כאן. לכל ענף בעולם שלנו יש את השורש הרוחני שלו.

"באר מרים" זהו מצב רוחני, שמסמל חלוקה של תכונות רוחניות לפי קטגוריות. אפשר לתאר לעצמנו את הבאר כשביל החלב, כחלב אם שמיועד להנקה, להשפעה. מה זה אומר "שביל החלב"? הרי זה לא בא סתם למישהו בראש לקרוא לחצייה של שמיים המלאים בכוכבים בשם שביל החלב, אלא מפני שהחלל מסמל השפעה של הכוח העליון.

זה בדיוק מה שמסמל "באר מרים", שמפריד בין כוהנים, לוויים וישראל לפי דרגות של השפעה. ואילו את יוסף ואת שני בניו, מנשה ואפרים, זה לא מפריד, מאחר ויוסף זה יסוד, רגש של צדיק טהור. אם הכול הולך להשפעה מלאה, אז לא קיימת חלוקה בין הקטגוריות, לכן שני בניו לא מחולקים.

שאלה: זה אומר שכל החלוקות הכרחיות רק לפרק זמן מסוים?

תשובתי: עד שכל אחת מהתכונות הללו תתגלה בצורה גלויה ומובהקת, הם לא ימצאו את הצימוד ההדדי שלהם. כי לאחר חטא אדם הראשון, כלומר שבירתה של הנשמה הכללית להמון בני אדם (נשמות), לאחר התבגרותה של כל נשמה במשך אלפי שנים, כשאנחנו צברנו את האגו, כל כך קשה לנו להתקרב זה לזה ולהתחבר בינינו.

זה נעשה רק כדי לגלות את כל אחד מאיתנו כסובייקט (אדם) אגואיסטי ואחר כך על-אגואיסטי בתכונת השפעה ואהבה. וכאשר כל הסובייקטים (בני אדם) מתחברים לאחד שלם, מבלי לאבד יחד עם זאת את התכונות האישיות הענקיות שלהם, אז הם יגרמו לגילוי של הבורא.

אם לא היה את האגו הגודל שמתגלה בצורה בלתי מרוסנת, ואנחנו בניגוד לאגו מתחברים מעליו אבל יחד עם זה הוא היה נשאר בתוכנו, אז לא היינו מגלים את הבורא. כי הוא קיים תמיד אבל אנחנו לא מרגישים אותו. ואילו אנחנו צריכים לגלות אותו פי 620 (תר"ך) פעמים גדול יותר, כלומר בהתקדמות (בטור הנדסי) מאפס ועד אין סוף. לכן כל התכונות האגואיסטיות הגסות נשמרות, כך שמתחברות ביניהן בהדבקה אלטרואיסטית ובאופן כזה מופיעה ההזדמנות לגילוי הבורא, שממלא את כל העולם בצורה גלויה ומובהקת.

ומה שנוגע לחלוקה, אז היא הייתה קיימת עוד בזמן בית המקדש הראשון, כשעם ישראל השיג את הדרגה הגדולה ביותר שלו. אז אסור היה להתחתן בין נציגי השבטים השונים. אבל כאשר הם החלו לרדת מהדרגה הזאת, כלומר האגו התחיל לגדול והתרחשה הנפילה הרוחנית, אז הכול הפך ללא חשוב ואנשים התחילו להתערבב ביניהם. אבל עד אז הם שמרו באופן קפדני על האיסור, מפני שעבודה רוחנית בכל תכונה הייתה עד כדי כך גלויה ומובהקת, שכל התכונות התחלקו באופן מדויק ביניהן. האדם ידע להבחין בהן. ואנחנו עוד נשיג את זה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 24.12.2014