באוקיינוס של אור חסר גבולות

במאמר "ענין ההשגה הרוחנית" (ספר "שמעתי" מאמר ג') בעל הסולם כותב, שהמציאות כולה מתחלקת למהות הבורא (עצמותו ית'), אין סוף ברוך הוא ונשמות, שהם מקבלי ההטבה, התענוג הכלוא ברצונו להיטיב וליהָנות. נשמות, זה רצון ליהֵנות, שמקבלות את האור של הבורא, את המילוי, שמגיע ממנו.

אין סוף ברוך הוא, נקרא כך, מפני שזה מבטא את הקשר של הבורא עם הנשמות. דווקא באופן כזה הוא רוצה ליהָנות, למלא אותנו כך שנרגיש אותו כמקור אין סופי. פרט לקשר הזה אנחנו לא משיגים שום דבר, ולכן איננו יכולים לדבר על שום דבר אחר. בקשר הזה עם אין סוף ברוך הוא, ישנה התחלה של הכול.

כאשר אנחנו מתחילים להשיג את הבורא, את העולם העליון, אנחנו מגלים, שהמצב הזה לא מוגבל. כאילו שסביבנו נמצא אוקיינוס אין סופי, תיקח ממנו כל מה שתחפוץ, הכול תלוי רק ברצון שלך. באופן זהה, כשמתחילים לגלות את האור של הבורא, אנחנו מרגישים שאנחנו כמו שוחים בתוכו, הרי הוא נמצא סביבנו.

אנחנו מבינים, שאנחנו נמצאים באוקיינוס של אור הבורא, והיחס שלו כלפינו הוא לחלוטין טוב, נצחי, אין סופי, מושלם. אבל איך אנחנו יכולים לקבל משהו מתוך המצב הזה? תאר לעצמך, שאתה כמו רך נולד וההורים שלך מתייחסים אליך עם טוּב ואהבה אינסופיים. ומה הלאה? אתה לא יודע מה לבקש, מה לדרוש, מה לעשות, באיזה אופן להתייחס אליהם, מפני שלפניך אהבה חלוטה.

מצב כזה, שאנחנו חווים כשאנחנו מתחילים לגלות את הבורא, כביכול עוצר את האדם כי מה הוא יכול לעשות, אם הוא נתקל ביחס כזה?

אז אנחנו מתחילים להבין, ששיתוף פעולה הדדי שלנו עם הבורא יכול להיות בנוי עם הגבלה, כאשר אנחנו מנסים ליצור מעין מחסום בין כל אחד מאיתנו לבורא, כדי שאפשר יהיה להרגיש במסגרות כלשהן. אחרת אנחנו כמו שוחים באוקיינוס ובכלל לא יכולים לברר דבר, לא יכולים להרגיש דבר.

כנבראים, אנחנו יכולים להתקיים רק כאשר יש לנו מסגרות מדויקות, מסוימות, המאפשרות לנו להרגיש את עצמנו ביחס לתכונות, השפעות מסויימות. אבל אם אין מסגרות, אז מבחינתנו המצב הזה לא ניתן לתיאור, לא ניתן להרגשה, אנחנו לא יכולים  לכלול אותו בתכונות שלנו בשום צורה.

לכן, בהכרח עלינו למקם את עצמנו במסגרות כלשהן ולכלוא במסגרות הללו גם את הבורא. ואז נוכל כבר לדבר על היחס שלנו או על הקשר שלנו איתו.

מתוך שיעור וירטואלי, 8.12.2019