קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"לא תכבה ודאי שאש התורה לא תכבה, כי עבירה אינה מכבה את התורה. אבל עבירה מכבה מצווה ומי שעושה עבירה המכבה מצווה שהיא נקראת נר, כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו, דהיינו הנשמה שנקראת נר. שנאמר בה נר ה' נשמת האדם." (מתוך ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת "צו", אות נ').
אם האדם יחטא ברוחניות, אז על ידי זה הוא עלול לכבות את אש המצווה. אבל האגו שלו ו"האור המקיף" בכל זאת יביאו להופעת הנר, לחיבור בין תכונות הבורא ותכונות האדם, ואז תכונת האדם תתוקן בהדרגה בהתאמה לבורא.
מצב כזה מוזכר בתורה לעתים קרובות, למשל בסיפור על המכבים שמצאו בסך הכול כד שמן קטן אחד והוא הספיק לשמונה ימים, אף שלפי ההיגיון הוא היה מספיק רק ליום אחד. כלומר, "אש תמיד" מסמלת השתוקקות תמידית למטרה, לקשר תמידי, להבנה תמידית, כמו "אש תמיד" שמדליקים לזכר אלה שכבר לא נמצאים איתנו.
זה הזיכרון התמידי האמיתי שצריך להיות בנו כקריאה לפעולה. עלינו לשמור על האש הזאת בנו, להיות במגע תמידי בין האור העליון (הבורא) והרצון האגואיסטי שלנו. כי האור דולק בגלל שהרצון שלנו מתאדה בהדרגה ומשמש כחומר דלק בשביל האור.
הבורא (האור) מופיע רק כאשר אנחנו יכולים לעלות לדרגתו ולעשות מעצמנו אש דולקת. ועד אז אין בורא, לכן, הוא נקרא "בוא וראה" (בורא).
כשאנחנו משתדלים לשנות את עצמנו לתכונת ההשפעה והאהבה, אז מהשמן דרך הפתיל עולים האדים והנר נדלק. במקרה הזה צורת הנר היא לא רק צורת הבורא, תכונתו, אלא גם צורת האדם (דומה לבורא), מפני שעכשיו הם מתאימים ונמצאים בדבקות ביניהם.
כתוצאה מזה, היסוד שמטבעו לא בוער, מתחיל לבעור. ובלעדיו אין אש שמופיעה רק כשהוא משתוקק להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. האור מופיע דווקא כתוצאה מזה, כי בלי זה אין מדרגה עליונה ואין עולם עליון.
העולם הרוחני מופיע כאשר אנחנו יוצרים אותו בתוכנו מתוך החומרים העומדים לרשותנו. קודם כל זאת קבוצה המשתוקקת לחיבור, כדי לגלות בקשר ביניהם את תכונת ההשפעה והאהבה. אם מתעוררת בינינו תכונה כזאת, אז מהדחיסה בינינו, מהלחץ, מהרצון להתחבר, מתרחשת ההצתה. אז מופיע האור, דמות הבורא שמתגלה בינינו.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 27.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אור קבוע
נר בליבו של אדם
להבה נצמדת לפתילה
