דף הבית / חינוך, ילדים / ארבעה שלבים בהתפתחות האדם

ארבעה שלבים בהתפתחות האדם

laitman_2009-05-xx_ny_5054.jpg

שאלה: איך לאפיין את הדרגות בהתפתחות האדם, ה"דומם", ה"צומח", וה"חי"?

תשובה: דרגת ה"דומם" זו תקופה שהאדם בעל אגו קטן מאוד, שעדיין האגו לא דוחף אותו לקשר עם האחרים. הוא קיים בטבע בצורה פסיבית, הוא לא משנה שום דבר מסביבו, ורק במקצת עובד את האדמה בידיו או עם כלי עבודה פרימיטיביים (למעשה, הם כמעט ולא קיימים עדיין) ועסוק בלהשיג לעצמו מזון.

זאת דרגת ה"דומם" של ההתפתחות, זאת אומרת, היא לא בפיתוח, היא נמצאת כל הזמן באותה הרמה, עוד לא גדלה כמו הדרגה הבאה.

מה שמאפיין את דרגת ה"צומח", זה שהאדם כבר "גדל", אבל כמו שאנחנו אומרים: "הוא עדיין צמח". זאת אומרת, שחסרה לו עדיין תנועה, הוא לא מסוגל לכיבושים גדולים, לכל מיני שינויים. הוא משנה סביבו מקום, אבל כמו צמח שמשתרש ולאט לאט לוקח מכל דבר: כובש משהו, אבל בצורה מאוד מוגבלת, בגלל שהאגו שלו, היכולות שלו אינן מאפשרות לו "לטרוף" מה שהוא כבש. לכן לא הגיוני בעיניו לקחת סיכונים, להשקיע כוחות, להוסיף סבל.

דרגת ה"חי", זה קודם כל התפתחות הטכנולוגיה, מה שנמצא מחוץ לאדם. אנחנו מתחילים לפתח כלי עבודה, שבעזרתם יכולים לכבוש את העולם כולל החלל החיצון. התקופה הזו התחילה בימי הביניים עם המצאת מכונות הדפוס והחידושים האחרים.

בעצם, ימי הביניים, זו רמת התפתחות לא פשוטה, די גועשת, שנוצרה בצורה מסוימת פנימית. אבל היום, כשאנחנו חוקרים את תהליך האבולוציה, אנחנו מבינים שבזמנים ההם התרחשו תהליכי היווצרות של הרמה הבאה מאוד מעניינים, חזקים, על אף שהיו מוסתרים.

יש להדגיש, שלא רואים זאת ברמות הקודמות, מכיוון שהגבול בין האדמה והצמח מאוד קטן והקשר הוא יותר מדי גדול, הם מכילים זה את זה, נהפכים זה לזה וכו'.

ובין רמת ה"צומח" לרמת ה"חי" ההבדל הוא עצום: בחופש הבחירה, בתנועה, במרחב האישי, בכיבוש השטח וכו'.

בהתאם לכך, התרחשה ההתפתחות הפנימית של האדם, בני האדם ממש זינקו לכבוש את הטבע, השטחים, לגלות ארצות חדשות. השתנו חרישת האדמה, החקלאות, המלאכות, הערים, החלו חלוקות של בני האדם לקבוצות, לשבטים, הכול השתנה. אחר כך החל המאבק לטובת השלטון, החופש וזכויות האדם וכו'.

האנושות הפכה להיות יותר פעילה בכל הרמות בהשוואה למצב הקודם, יחד עם זה, הפעילות הזאת כל הזמן גדלה.

במאה ה-20, הקודמת, האנושות הגיעה לאיחוד: אנחנו הגענו לאינטגרליות, לשיתוף פעולה אגואיסטי. זה הפך לתנאי ההיווצרות של הרמה החדשה שהתחילה להופיע מאמצע המאה ה-20. "מועדון רומא", ולדימיר ורנדסקי ("נוספירה"), חבר האקדמיה הרוסית למדעים, ארגונים בינלאומיים שונים התחילו לשים לב שמתגלה רמה הוליסטית של הטבע, אשר בהתאם משפיעה על החברה. אם אנחנו לא נעקוב אחריה, אז נסבול מחוסר איזון עם הטבע.

אנשים רבים גם אז התחילו לכתוב ולדבר על כך, כל אחד בתחום שלו: בביולוגיה, סוציולוגיה, מדע המדינה, המינרלוגיה, ההתפתחות החברתית או אפילו בתחום הכלכלי והפיננסי.

כל זה הצטבר בהדרגה והוביל להופעתם של התנאים המוקדמים למעבר לשלב הבא. אבל הביטוי של התנאים אלה, כמו כל תנועה בהתפתחות, מתחיל עם התרעמות והתנגדויות קטנות שהולכות וגדלות, עד שמגיעים למצבים שכבר אי אפשר לעצור, בלתי אפשרי להישאר במצב הקודם, ואז, בהתפרצות מתרחשת הלידה לדרגה החדשה.

מתוך שיחה מס' 12 על חינוך האינטגרלי, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בעיות של תקופת המעבר
מתי יגיע שקט?
התנועה אל עבר החיבור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YYb2q

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest