קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת תזריע", פרק י"ב, פסוק ב').
"וילדה זכר", מסמל, להוליד את תכונת ההשפעה, תכונה עוצמתית, שעובדת רק להשפעה ואהבה.
"וטמאה שבעת ימים", כלומר, אותן התכונות שלא נוכל תוך כדי תהליך הלידה להפוך להשפעה ואהבה, והם נקראים "שבעת ימים" או "שבע ספירות". בתקופה הזאת אנחנו צריכים להתרחק מהעבודה שלנו, מהמצב הקודם שלנו, מפני שבתוך הרצון שלנו משהו מיוצב להשפעה ומשהו לפסולת.
אבל זו לא סתם פסולת, אלא אותן התכונות שבמדרגה הזאת אנחנו לא מסוגלים להשתמש בהן להשפעה, אבל במדרגה הבאה אנחנו ניקח אותן ונוכל לתקנן. זה מתרחש בדומה לעיכול המזון של הבהמות הכשרות שבולעות את האוכל ומעלות גרה, שוב בולעות ושוב מעלות גרה. בזה העיקרון של ההתאמה שלהן לשימוש הרוחני של הטבע שלהן.
שאלה: בזמן הלידה בדרגה הגשמית, תחילה לאישה יורדים המים, נולד הילד, ואחר כך מתנתקת השליה, הדם. וזו הפסולת שלא הפכה לילד?
תשובתי: זוהי מערכת קשר מיוחדת בין הגוף העליון לתחתון, בין מדרגה עליונה לתחתונה.
בעולם שלנו השליה מוּצאת מתוך האימא ואז, או שנזרקת או שמשמשת למטרות רפואיות. אבל בעולם הרוחני כל זה, בעיבוד עצמי, נכנס לקטגוריה של מערכות יותר נמוכות. כאשר כל מערכות הביניים בין גוף האימא וגוף הוולד, כל מה שנוצר ופעל למען העובּר יוצא מהאימא, אז זה יורד לדרגה יותר נמוכה, מפני שהעוּבר כבר לא צריך את זה. הוא מקבל חסרונות נוספים, "רשימו" חדש ושוב עולה.
בעולם הרוחני שום דבר לא נזרק. אקולוגיה נקייה! ולא יכול להיות אחרת. אם הרצון שנברא על ידי הבורא, ששווה לחלוטין לאור, אבל מנוגד לו לפי תכונתו, הם צריכים לממש זה את לגמרי. לכן שום דבר לא נעלם, אלא מעובד במלואו.
בעולם הגשמי הפסולת של חיות הגוף שלנו או שממחזרת או שנקברת. למעשה לא צריך לקבור שום דבר. על הפסולת הזאת מדובר בחכמת הקבלה. בעיקרון, אצל בעל הסולם יש כמה כתבים שלא יצאו לאור, שבהם הוא מתאר את הטבע של הפסולת של הגוף שלנו ובאיזו צורה היא נכנסת למחזור. מה שהכי מעניין זה, שאלה הן הפרשות מסוגים שונים: זיעה, שערות, רוק, דמעות וכולי, שיוצרים ספירה שלמה סביב הגוף.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 12.02.2014
ידיעות קודמות בנושא:
התעברות של הנשמה
פגישה במזבלה
איזון הגוף, זה איזון העולם
