אפס מוחלט

מתוך מאמר י"ט מספר "שמעתי", "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה":

"כל דבר שהוא יותר רחוק מהלבשה, הוא יותר גבוה. ולהאדם יש יכולת להרגיש במקום היותר מופשט, הנקרא "אפס המוחלט". משום ששם אין יד האדם משמשת."

זה כזה מקום, שלגמרי לא קשור עם הרצון שלנו. מופשט, זו תכונה שממנה אי אפשר להפיק שום תועלת, אפס המוחלט. החושים, הרצונות והמחשבות שלנו לא תופסים את המקום הזה, לא עובדים בו. במקום כזה אפשר להתקיים ב"אמונה למעלה מהדעת", מפני שהרצון לקבל לא פועל שם, אלא רק הרצון להשפיע פועל שם.

"כלומר, שהרצון לקבל יכול להאחז רק במקום שיש איזה התפשטות האור. ומטרם שהאדם מזכך את כליו. שלא יפגום בהאור, אין הוא מסוגל שהאור יבוא אליו בצורת התפשטות בכלים. לכן בזמן שהאור הוא בבחינת הפשטה מהתלבשות בכלים, אז האור יכול להאיר בתכלית השלמות והבהירות, בלי שום צמצום לצורך התחתון.

היוצא מזה, כי חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס לקדושה."

אדם צריך לחלק את עצמו לשני חלקים: חלק אחד, זה הרצון לקבל שלו, והחלק השני שאני רוצה להשיג, זה הרצון להשפיע. אני צריך להשפיל את עצמי עד לאפס המוחלט, זאת אומרת לתקן את הרצון לקבל שלנו בכזאת צורה, שאנחנו לא משתמשים בו.

אי אפשר להסתתר ממנו, כי הוא לא יעזוב אותי במנוחה. אבל הכול תלוי בזה, איך אני מסדר את החשיבות של קבלה והשפעה: האם החברה, המורה, הבורא, הלימוד, חשיבות המטרה הרוחנית, נמצאים מעל הכול.

צריך להעלות את החשיבות הזאת, כדי שכל היתר יהפוך לאפס המוחלט, זאת אומרת שהרצון לקבל שלי הרגיל יפסיק לעבוד. נשארות רק הדאגות להכרחיות בלבד, שאפילו הייתי שמח בכך שאני לא צריך את זה. כלומר אין לזה שום קשר לבחינת הקבלה. ואילו את חשיבות ההשפעה אני מעלה למעלה מהאפס המוחלט הזה, ואז האור העליון יוכל להתלבש בי.

ודאי שאני בעצמי לא מסוגל לעשות תיקונים כאלה, אלא אני יכול רק לרצות. ואפילו לרצות אין לי כוח, אלא צריך להתכלל לשם כך בקבוצה. ולא הקבוצה תיתן לי רצון כזה, אלא המאור המחזיר למוטב, והמאור הזה פועל רק במקרה שהקבוצה משתדלת להתחבר. וההשתדלות הזאת, זו בעצם הבחירה החופשית שלנו שאותה אנחנו חייבים לממש ולבקש מהאור שהוא יסיים במקומנו את העבודה.

ואף על פי שאנחנו משתוקקים להפוך את עצמנו לאפס המוחלט, יחד עם זה הרצון שלנו לא נעלם. להיפך, הוא כל הזמן גדל ומנסה לגבור על האדם. ואנחנו צריכים להתגבר עליו על ידי הסביבה. כך אנחנו נתקדם, כל פעם מתנדנדים שמאלה וימינה, עד שנגיע לגילוי הראשון. והלאה תימשך אותה העבודה, רק שהיא תהפוך ליותר ברורה ויותר נחרצת.

מתוך ההכנה לשיעור, 22.01.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/w3kiK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest