רעל מרפא

אין שום דבר חוץ מתורה ותפילה, כלומר הגילוי של כל החסרונות שאותם אני חייב לברר, למיין. אני צריך להתחבר עם החברים כדי ליצור חיסרון נכון, נחיצות בתיקון שמתרחש על ידי ההתקרבות שלנו, התכללות זה בזה, חיבור ודבקות של כל החלקים השבורים.

וכתוצאה מזה, אנחנו מגיעים לחוסר היכולת להתחבר, בכך שמבררים שבינינו קיים איזה מכשול שמפריע לנו. יכול להיות שהבורא לא נותן לנו לעשות את זה או האופי האגואיסטי העצמי שלנו, שגם כן נברא על ידי הבורא.

כלומר אנחנו מגלים הפרעות בדרך לחיבור, לתיקון, שִחזור הכלי השלם, הנשמה הכללית האחת שבה היינו יכולים לגלות את הבורא ככוח אחד ובאופן כזה לממש את מטרת הבריאה, כלומר גם את המטרה האישית שלנו.

אם אנחנו עובדים על כל זה, אז מגיעים לחיסרון האמיתי, בכך שמבררים את חוסר היכולת שלנו להשיג חיבור. ועל זה נאמר: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו", ישלים את האיחוד שלנו, יחבר אותנו. תפילה כזאת תתקבל מייד, ואנחנו נזכה לעניית התפילה.

עניית התפילה מגיעה בצורה של המאור המחזיר למוטב שמחבר אותנו. אור כזה נקרא "תורה". לכן נאמר, "בראתי יצר רע", את אותו הרצון שמפריד בינינו ולא נותן לנו להתחבר. באותו הרגע שאנחנו רוצים להתחבר, להיכלל זה בזה, להתמוסס אחד בשני, אנחנו מגלים את היצר הרע שמתעורר בנו. ועד אז הוא לא מראה את עצמו.

הוא מסתתר בפנים, כמו נחש, ואנחנו לא מרגישים אותו. אבל ברגע שאנחנו מתחילים להתקרב זה לזה, מתכוונים להתחבר, אז הנחש מוציא את הראש ולא מאפשר לעשות את זה. הוא מפריש את הרעל שלו, ואז אנחנו מבינים, מרגישים, מגלים, מיהו אותו "היצר הרע".

אבל דווקא נגד היצר הרע הזה בא המאור המחזיר למוטב והופך אותו ליצר הטוב. כלומר ללא האגו הזה לא היינו מצליחים להגיע לחיבור, דווקא היצר הרע הופך ליצר הטוב. זה כמו הרעל של הנחש, שמצד אחד הוא רעיל, אבל מצד שני, הוא משמש כתרופה. כל תרופה זה רעל, אבל רעל שנלקח במינון קטן מאוד ומשתמשים בו נגד המחלה שהתגלתה.

ביסודה של כל תרופה נמצא רעל, אבל לא כל רעל הוא תרופה. אם אנחנו מתאימים בדיוק את הרעל של הנחש לאותו הרעל שבתוכנו, אז בפנים מתגלה אור התיקון. כך אנחנו מגיעים לתורה, כלומר, כבר יש לנו תורה (המאור המחזיר למוטב) ותפילה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, הקדמת ספר הזוהר, 21.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לקחת יחד את התרופה
היכרות עם בעל הבית של הנחש
תוצאותיו של פיצוץ בן אלפי שנים