קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני מחולק לשני חלקים: לגלגלתא ועיניים (GE) ואח"פ (AHAP). והעיקר, זה גלגלתא ועיניים, זה החשוב שבי, ובזה אני נמצא במצב הקבוע.
מצד שני, אני מפעיל את האח"פ רק לצורך הזולת: אני כביכול "בולע" את הרצון שלו ומתחיל לשרת אותו. מלמעלה בא האור, ואני מעביר את האור הזה לזולת דרך האח"פ, שרק לצורך זה אני צריך את האח"פ.
ולהיפך, אם הזולת אינו זקוק לשום דבר, אז האח"פ שלי לא קיים, הוא "מתקפל" לתוך גלגלתא ועיניים, ואני חוזר למצב של קטנות, למצב הקבוע.
כי אני בעצמי לא זקוק לשום דבר, חוץ מגלגלתא ועיניים. וגם הם דרושים לי רק כדי להיות מוכן להשפיע לאחרים. בכל מגע אני מייד בודק מה הזולת רוצה, וכשאני מוצא בו רצונות לא מלאים, אני מפריש ומפתח בתוכי רק את אותו החלק שיספק עבורו מלמעלה את הרצוי. רק במידה הזאת אני מפעיל את האח"פ שלי.
זה נקרא העולם הרוחני: אני לא קיים. אני קיים רק באותה המידה שאני משפיע לאחרים. וכל עוד אין אחרים, אז אני אפס. כי גלגלתא ועיניים זה לא אני עצמי, זהו רק מצב של "היכון", חיפוש – מי זקוק להשפעה שלי?
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "בענין אהבת חברים", 24.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מה שחושך לאגו, בשבילי זה אור
להשפיע על מנת להשפיע – הניקוי הראשוני
אהבה זו התכללות הדדית
