דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אני מקנא, משמע אני גדל

אני מקנא, משמע אני גדל

לאדם אין כוח לבצע אף פעולה רוחנית. צריך להסתכל על המציאות בצורה מפוכחת, להבין שאנחנו פועלים במסגרת חוקים וכוחות חמורים שעלינו לסדר לעצמנו.

החיסרון לרוחניות נמצא בתוך הסביבה ולא בתוך האדם. לכן, אם הוא לא מתקשר נכון עם הסביבה, כדי להתקשר דרכה עם המקור של שיטת התיקון, כלומר, עם המורה, ודרכו להתקשר עם המאור המחזיר למוטב, אז הוא יישאר כל הזמן בתוך הרצונות וההשתוקקויות שלו שנועלים אותו בתוך העולם הזה. הוא אף פעם לא ייצא מעבר למסגרת של העולם הזה. ואפילו שהוא ילמד משהו, בסופו של דבר הוא יישאר באותה הרמה שהוא נולד, באותו הטבע. אפשר לעלות לדרגה יותר גבוהה רק בתנאי שהאדם מקבל תוספת איכותית חדשה, חיסרון נוסף ולא על ידי הגדלת החסרונות הרגילים הגשמיים שלו לכסף, למין ולמשפחה, לשליטה ולידע.

את כל זה הוא יכול לקבל בעולם הזה. אבל אם הוא צריך לעבור מהמישור הגשמי של "כסף, משפחה, שליטה, ידע", למימד הבא, יותר עליון, דרוש חיסרון שונה לחלוטין, חיסרון לתכונת ההשפעה. כי כל העולם שלנו מבוסס רק על קבלה, והעולם הרוחני מבוסס רק על השפעה, והאדם חייב לקבל לזה הערכה, השתוקקות, נטייה להכרת הגדלות, רצון שישמש לו כמנוף וכקרש קפיצה.

הוא צריך להתייסר בגלל שלא מסוגל לאהוב ולהשפיע, האם זה אפשרי בכלל? כאן עוזרת רק הקנאה באנשים אחרים שנראים לו גדולים, מושכים וחשובים. הוא מגלה שהם שמחים בגלל שיש להם אפשרות להשפיע, מוצאים משהו בלתי רגיל בתוך התכונה הזאת. והוא, יחסית אליהם, אפס מוחלט.

אם יש לו "נקודה שבלב", אז הוא מתחיל לקנא. בלי ה"נקודה שבלב" אין לו במה להיאחז, אין לא כלי הרגשה כדי להרגיש שיש להם משהו מיוחד שאין לו. בלי זה הוא לא ירגיש שחסר לו משהו. זה דומה לאדם שאוהב מוזיקה וחולם להיות מוזיקאי, הוא לא יקנא במי שרוצה להיות פיזיקאי. פיזיקאים ומוזיקאים הם שני עולמות שונים לגמרי.

כך גם בהשתוקקות לרוחניות. רק אם לאדם יש "נקודה שבלב", יש לו לפחות יסוד לקנא באנשים שנמצאים בתכונת ההשפעה. בהתחלה זה מושך אותו כי זה נראה לו כמיסטיקה, כוחות על טבעיים כלשהם, שליטת התבונה, האפשרות לשלוט בחייו, בחיי אנשים אחרים ובכל המציאות.

כלומר, בהתחלה תכונת ההשפעה מתלבשת בלבושים גשמיים, לא ברמה הגופנית של אוכל, מין, משפחה אלא ברמה של כסף, שליטה, ידע. בעצם, הכול מסתכם בדבר אחד, בכוח השליטה (כוח הכסף וכוח הידע). זהו הרצון לקבל, אבל האדם מקווה להצליח בזכות הגילוי של הרוחניות.

אם יש לו רצון חזק, אז בהתחלה נראה לו שהוא מתקדם מהר ובהצלחה, אבל אחר כך פתאום הוא מגלה שהוא מפגר ולא מצליח להתחבר לאחרים. מצד שני, הוא שומע שהאמצעי העיקרי להתקדמות הוא החיבור עם האחרים. הוא מתחיל לשנוא את השיטה הזאת, אבל אין מה לעשות.

כאן מתרחש מאבק שרבים בורחים ממנו. אבל ישנם כאלה שנשארים. הם מגדילים את הנקודה שלהם בזכות הכנעה עצמית כלפי הסביבה, בלית ברירה. ואז, בסופו של דבר, הם מבינים שהרוחניות אינה מתלבשת בכסף, בשליטה, בידע, אלא רק התלבשה באופן זמני בלבושים הגשמיים כדי לקדם את האדם.

ועכשיו הרוחניות מושכת אותו למעלה בזכות זה שהוא מתחיל להעריך את תכונת ההשפעה ואהבת הזולת כשלעצמה. הוא מרגיש שהכוח הזה והתכונה הזאת מאוד נעלים ומיוחדים, נמצאים למעלה מהעולם הזה ויש להם ייחודיות אלוקית. ודווקא כוחות ההשפעה הללו שולטים בעולם.

בהדרגה האדם מכניע את עצמו יותר ויותר ומבטל את הטבע האגואיסטי שלו, מוכן להתבטל כלפי תכונת ההשפעה. כל העבודה נעשית בתוך הקבוצה. השפעת הסביבה היא הגורם היחיד לשינוי כל הערכים הרגילים של אוכל, כסף, מין, שליטה, ידע, להשפעה ואהבת הזולת שהופכים להיות יותר חשובים לאדם.

הוא סופג יותר ויותר מהסביבה רצון להשפיע וכך מגיע לשלב בדרך שנקרא "לא לשמה". הוא משקיע את כל כוחותיו, כל מה שאפשר כדי להגדיל את החלק "לשמה" ב"לא לשמה", כלומר, משפיע עוד ועוד, רוצה להתכלל בתכונת ההשפעה, אבל בכל זאת, עושה חשבון לקבל משהו בתמורה. בינתיים, זאת השפעה על מנת לקבל, אבל בכל זאת היא מתקרבת יותר ויותר להשפעה.

כאן דרושים הכנעה, ביטול עצמי, גדלות המטרה, גדלות הקבוצה, גדלות המורה וגדלות הבורא. כל זה נעשה לאדם מאוד חשוב, וחוץ מזה שום דבר… כל מה שהוא חלם קודם, בהדרגה מאבד את חשיבותו: קודם כסף, אחר כך כבוד ושליטה. על מי הוא ישלוט ולשם מה? הוא רוצה שהאור העליון ישלוט עליו. כלומר, זאת לא שליטה עצמית, אלא רצון להכניע את עצמו כלפי האור כדי שהוא יעשה את כל העבודה.

האדם מגלה את חולשתו בכל, הוא אינו מצליח להתבטל ולא לשלוט על תכונת ההשפעה. הוא לא מוצא בתוכו שום דבר מהשפעה ומאהבת הזולת והוא גם אינו מסוגל לשלוט על האגו שלו. הוא מרגיש עירום וחסר אונים. חוץ מה"נקודה שבלב" שנקראת "אות הברית" עם הבורא לא נשאר לו כלום, כי כבר לא מעניינים אותו כסף, כבוד, ידע. נניח, שהוא ידע כל מה שקורה בעולם הזה, את כל המדעים המתוחכמים שהאנושות המציאה, אבל כל זה כבר נכלל בתוך האור לא בצורה נכונה ואמיתית אלא בצורה הפוכה, מתוך ה"אחוריים" שעליהם מתבססים כל המדעים והידע.

בסופו של דבר הוא נשאר תלוי רק במאור המחזיר למוטב שמגיע אליו דרך כל סולם המדרגות של העולמות הרוחניים, דרך המורה ודרך הקבוצה, בתנאי שהוא רוצה להחזיר דרכם את כל מה שיש לו בחזרה לבורא. ה"אור ישר" וה"אור חוזר" מתלבשים זה בזה.

מתוך שיעור על פי ספר "שמעתי", 24.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הצלחה חומרית אינה ערובה להצלחה רוחנית!
תקנאו יותר
אם תיתן – תקבל כפליים!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UWeDU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest