קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם התנאי להצלחה בסדנה המשפחתית הוא פתיחות מלאה שלנו אחד כלפי השני? אם כן, מה יכול לעזור לי כאדם מודרני וסגור להשיג את הפתיחות הזאת?
תשובה: כל פעם צריך להתקדם מעט לפתיחות, צעד אחר צעד. זה נהיה אפשרי מפני שאנחנו מעלים את חשיבות המטרה מעל הכול, ואנחנו לומדים עד כמה המצב שלנו הוא אנוש, ללא שום תקווה להצליח ולהנות לא מהחיים ולא מהמוות. ובזה דעת הסביבה תומכת בנו.
העיקר הוא, שעכשיו אני רוצה להשיג את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה שלי הנבזית, שלא אני בניתי. הכוח העליון אומר: "בראתי יצר הרע". ובאמת אני רואה שכך: "יצר לב האדם רע מנעוריו", כולם מסכימים עם זה.
אני לא מגלה כאן שום דבר חדש. אני מודה בכך שאני רע, פחדן, שתלטן, שקרן וגנב – מוטציה הכי גרועה של האגו. כן, אני כזה ואני לא מצדיק את עצמי, משום שזה לא אני, זה הטבע מדבר בתוכי! ה"אני" שלי יהיה כשאוכל לשלוט על משהו. ועל הטבע שלי אני לא שולט.
זה יקרה, ה"אני" שלי, כשאני אבנה משהו בתוכי, אבל עוד לא בניתי. ואם דעת הקהל תסכים עם זה שאנחנו בהתפתחות האגואיסטית שלנו הגענו למצב שאין יצור רע יותר ומזעזע יותר מהאדם בעולם הזה, אז לא תישארנה לנו שום אשליות. אנחנו נבין שאנחנו רק חיות ואין לנו מה להסתיר זאת אחד מהשני. אנחנו מסתכלים על עצמינו מלמעלה כמו על ילדים קטנים שרוצים לרמות אותנו, ורואים את עצמינו שקופים יחד עם כל התחבולות התמימות שלנו.
האדם, בדרך כלל, מסתיר את עצמו מפני שמפחד שהפתיחות תזיק לו. אבל אם אני מתכוון לתכונת ההשפעה ורוצה להשתמש בעצמי לטובת הזולת, אז אין לי ממה לפחד. להיפך, אני יכול לפתוח את עצמי עד הסוף, כי אני מתכוון לעשות טוב.
ממה להתבייש אם אני מתכוון לעשות טוב לזולת בעזרת היצר הרע הזה שיש בי עכשיו? ובמה עוד אני יכול להשתמש? אני מתעלה מעליו ואשתמש בו כבר בהשפעה.
אני מבין שמהתחלה האדם יכול להיות בספקות, לכן צריך לעבוד על זה, להסביר ולארגן את דעת הסביבה. תראו איך באופן דרסטי מתחלפת דעת הקהל. למשל, לפני חמישים שנה לא היה מקובל אפילו להגיד את המילה "הומוסקסואליות", התופעה הזו הייתה לגמרי לא מובנת ולא מקובלת בחברה. האנשים האלה היו מנודים מהחברה, אף אחד לא רצה אפילו להתקרב אליהם, כמו למצורע. והיום הם מארגנים "מצעד גאווה". ואף אחד כבר לא מתבייש בזה. להיפך, אם תגיד שאתה לא מקבל את התופעה הזו, תתבייש לך. כך הכול התהפך על ידי דעת הקהל ששינו אותה בצורה מאסיבית.
אותם השינויים הדרסטיים התרחשו ביחס לעישון. היום, למעשה, לא נשארו מקומות שאפשר לעשן בהם. זאת דעת הקהל שרואה את הפעולה כאסורה. משהו מסוים עם הזמן נעשה מותר, והשני – אסור.
כזה שינוי דרסטי יכול להתרחש בדעת הקהל ביחס לאגו הטבעי שלנו. ואני מתכוון להשפיע, מתכוון לעשות טוב לאחרים, אני מגיע עם הטבע הנתון שלי ורוצה להתעלות מעליו.
אנחנו הולכים לעבוד בבניית היחסים הטובים בינינו וזה צריך לשחרר אותנו מהבושה על כל ה"זבל" שאנחנו נגלה יחד עם זה בתוכנו. כי אנחנו מתאחדים למען הטוב, זה נותן לנו הרגשה של נקודת האיחוד, גדלות המטרה. מה לעשות אם לפי הטבע אנחנו אגואיסטים כאלה? כאלה אנחנו התחתנו והתחלנו לבנות משפחה. ועכשיו אנחנו צריכים להתעלות מעל הטבע שלנו.
זה אפשרי רק בתנאי שאנחנו דורכים על האגו הנוכחי שלנו ומתעלים מעליו. לכן אנחנו צריכים מההתחלה לברר על מה בדיוק אנחנו דורכים. כי אנחנו לא מייצרים תכונות חדשות, אלא "מתקנים" את התכונות שלנו, זאת אומרת, הופכים אותן מרעות לטובות, ולכן אנחנו מהתחלה צריכים לגלות את הרע שלנו.
גילוי הרע זה השלב הראשוני, ואחר כך כבר, כמו שכתוב: "סור מרע ועשה טוב". חייבים לעבור את השלבים האלה.
אני לא צריך להנות מהיצר הרע שבי, כל הזמן לחפש וללעוס אותו. אבל אני צריך לראות אותו. וכשבן הזוג מסביר לי איך אני נראה מהצד, זה משמש לי כמראה. הגאווה מפריעה לי, אני מניח אותה ממש למטה, בתחתית, כי אני צריך להתעלות מעל כל ה"זבל" שיש בתוכי. במה אני יכול להתגאות?
כאן צריכה להיות נקודת האמת, ההרגשה שאני הולך לקראת מעשים גדולים. חשיבות המטרה חייבת לתת לי חומר דלק, בלי זה אני לא אוכל לזוז. ובזה צריכה לעזור לי דעת הסביבה, סביבה חזקה שתעורר בי חשיבות המטרה, שהיא אותה נקודת האיחוד.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 36, 16.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"ההיכרות הראשונה" אחרי עשר שנים של חיים משותפים
ישיבה משפחתית, דיונים לאור נרות
שני מלאכים שצופים בחיים הארציים
