דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אני – אנחנו – אחד

אני – אנחנו – אחד

אם אנחנו משתוקקים להשיג מצב של ערבות, אז אנחנו צריכים לצייר לפנינו בצורה כלשהי את המטרה הזאת כמצב כללי שבו אנחנו מתחברים, לתאר לעצמנו מה זה אומר להיות "יחד". כך אנחנו מגיעים למושג של "מרכז הקבוצה", האיחוד שנולד בינינו ומתייצב כנכס המשותף שלנו.

אנחנו הופכים להיות שותפים בבניה המשותפת הזאת של בית, כלי, תיבה. כל אחד חייב להביא לשם את החלק העיקרי והיקר ביותר של הלב שלו, את ה"נקודה שבלב", וכך מעשר "נקודות שבלב" אנחנו בונים את הכלי הזה. מה"אני"+"אני"+"אני"+"אני", שמחוברים יחד, יוצא "אנחנו". ואחר כך גם ה"אנחנו" הזה נמס והופך להיות ל"אחד".

זאת בסך הכול בעיה פסיכולוגית. אנחנו בינתיים לא מרגישים ולא מבינים איך זה אפשרי, אבל כך זה קורה. ודאי, הכול מתממש רק על ידי השפעת המאור אבל לפי המאמצים שלנו. ואז אנחנו מגיעים למושג של "כדור פטל". זה לא מונח קבלי, אבל כך קראנו לו. כמו שילדים משחקים בכדור, כך אנחנו בינתיים משחקים באיחוד.

באופן כזה אנחנו מגיעים לסעיף השלישי בדרך, "כדור הפטל", וצריכים לברר מה זה. "כדור פטל", זה האיחוד שלנו, החיבור בינינו שבתוכו כל אחד נעלם. כל אחד יוצא מה"אני" שלו לכולנו, ואחר כך כל ה"כולנו" האלה הופכים לאחד.

לשכוח את עצמי ולהתחבר יחד אפשר גם בחיים הרגילים, כמו קבוצת ספורט, כנופיית פושעים או שודדי ים. זה קל מאוד, כאשר לכולם מטרה אגואיסטית משותפת: לשדוד בנק או לשוט בצוללת אחת. היה מקרה, שצוללת החלה לטבוע וחלק מהצוות היה יכול להינצל. אבל כאשר נודע להם שהחלק השני נשאר בצוללת ואינו יכול לצאת, הם חזרו לשם, מפני שלא יכלו לנטוש את חבריהם, וטבעו יחד איתם. זוהי עבודה מיוחדת שהם קיבלו על עצמם, כך שאחד אינו מבין כיצד אפשר לחיות ללא האחר. החיבור הופך עבורם יקר יותר מהחיים. אבל זו עדיין גישה אגואיסטית במסגרות של העולם הזה, אף על פי שזה מעשה מאוד מיוחד.

"כדור הפטל" מיוחד בזה, שאנחנו צריכים להבין כיצד להתחבר. אנחנו עדיין בינתיים רק לומדים על החיבור. אלה בינתיים ניסיונות ולא פעולות מעשיות, אף שאנחנו עובדים עליהם במלוא הרצינות.

זה החינוך, ואחר כך אנחנו צריכים לפרוס את אותו הידע לתלמידים שלנו בקורסים האינטגרליים, ולהסביר מה קורה איתנו ועם כל האנושות ומה צריך לקרות אם אנחנו רוצים שהמשך האבולוציה שלנו תתקדם בדרך טובה, בדרך של "אחישנה". ואם לא, אז אנחנו נצטרך להתקדם בדרך של ייסורים דרך אותם השלבים, אבל בבלבול גמור, מבלי שמבינים את ההתפתחות שלנו ולא מרגישים כלום חוץ מרע.

תתארו לעצמכם איזה הבדל עצום: להתקדם על ידי הסברים, עזרה הדדית והשפעת האור, או רק לברוח ממכות, כמה צרות וייסורים אנחנו כולנו נצטרך לעבור! ההבדל בין דרך ייסורים ודרך האור הוא עצום.

לכן, השלב הראשון זו הבנת הערבות. השלב השני הוא, ממה מורכבת הערבות הזאת. השלב השלישי, זה "כדור הפטל": איך מהמושג "אנחנו" הופכים ל"אחד". זה אפשרי בתנאי, שבתוך האחד הזה אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא, להבין אותו. ההרגשה של זה שאנחנו ביחד מחפשים אותו, כמו קומנדו, מביאה אותנו לאיחוד מלא, לאחד שלם.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 07.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
להעביר את התיבה דרך מי המבול
לאבד את עצמי בתוך הקבוצה
"כדור הפטל" – עוּבָּר של איחוד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/yiEtX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest