דף הבית / כללי / אנחנו נמשכים לאלמוות

אנחנו נמשכים לאלמוות

הערה: פיזיקאי ידוע מיצ'יו קאקו כותב: "היום כל אחד מאיתנו מותיר אחריו עקבות דיגיטליים עצומים. לפי כרטיס האשראי אפשר לומר באלו מדינות ביקרת, איזה אוכל אתה מעדיף, איזה בגד אתה לובש, היכן אתה לומד.

יש את הרישומים שלך בבלוגים, ביומנים, מכתבים אלקטרוניים, ווידאו, צילומים. בעזרת כל המידע הזה אפשר לבנות דמות הולוגרפית, שתדבר ותפעל בדיוק כמוך, יהיו לה אותם הרגלים וזיכרונות. ומה יקרה, כאשר נוכל לשכפל נוירון אחר נוירון את המוח שלך? כלומר הוא מדבר על כך, שבעיקרון, האדם יכול להסתלק מהעולם, אבל הוא גם נשאר: נשארים כל הרצונות שלו. הוא מכנה זאת בשם אלמוות.

תגובתי: גם כך האלמוות קיים, מפני שהמחשבות והרצונות שלנו מרחפים באוויר. זה באמת כך. כלומר הלב והמוח הרוחניים, המילוי שלהם (רצונות ומחשבות), כולם נשארים. הם אינם מתים עם הגוף. הם לא נמצאים בלב, אלא בנשאי אחר. אפשר לשים במקום לב משאבה, במקום מוח מחשב, וזה לא ישנה דבר.

הערה: מיצ'יו קאקו אומר, שהגוף הביולוגי של האדם מת ואילו כל המידע נשאר…

תגובתי: ואיך תתקשר אליו? דרך כרטיסי האשראי שלו?

הערה: כביכול דרך ספרייה של נתונים, "ספרייה של הנשמה"…

תגובתי: איך? היכן היא נמצאת? הרי מה שעשית אינו רשום בספריות, בתיאטראות, במקומות עבודה וכדומה. זה רשום בצורה רוחנית, בחלל, אבל לא באובייקט גשמי.

אנחנו כביכול קיימים בחלל גשמי, אבל למעשה החלל הזה הוא רוחני. אפשר לומר, שהוא דיגיטלי, בצורה של מטריצה, כלומר חלל, שנמדד בעשרות, מאות, אלפים של יחידות.

הערה: כלומר אני יכול ליצור גוף ביולוגי אחר ו"לדחוף" לתוכו את כל המידע מהגוף של האדם שנפטר: על מה הוא חשב, חלם, מה כתב בבלוג…

תגובתי: לא, לא תהיה התאמה למילוי הפנימי. מפני שאותו גוף פיזי היה תואם במלואו למילוי הפנימי שלו. ודבר כזה אי אפשר ליצור. אין לך שום אפשרות ליצור אותו, מפני שהוא בעיקרון מיצה את המאגר שלו ואין בו שום צורך.

הערה: כלומר, אי אפשר לטבול פעמיים באותם מים שזורמים בנהר.

תגובתי: לא. וגם אין בשביל מה.

שאלה: אז מה זה אלמוות?

תשובתי: אלמוות, זה קיום בתוך מרחב של רצונות ומחשבות, שמתואמים בצורה נכונה ביניהם ומקושרים עם אחרים, מפני שהם כבר לא מופרדים על ידי גופים, וכולם יחד מהווים ענן רגשי-מידעני. זה לא גוף, אלא מה שקיים לפני לידת הגוף וגם לאחר מותו: ענן רגשי- מידעני, אלה הרצונות והמחשבות שלנו.

אם בעודי בחיים אני נכנס לענן הרגשי-מידעני הזה ומתחיל להיות איתו בתיאום, בחיבור, בשיתוף פעולה הדדי, להתקיים בתוכו בצורה חכמה, מבלי שהגוף יפריע לי בזה, אלא יכול להיות שאפילו עוזר לי, מתנגד ומכוון אותי על ידי ההתנגדות הזאת, באופן כזה אני נכנס למצב אלמוות. אני פוגש שם נתונים של מידע ונתונים רגשיים של כל הקיימים, של כל אלה שהיו קיימים ובכלל של כל מה שעובר דרך העולם שלנו, מפני שיש שדות של מידע ושל רגשות גדולים הרבה יותר.

שאלה: האם אפשר להפוך במקצת את התמונה הזאת לאנושית? האם אני יכול לפגוש שם מנהיגים שחיו בעבר או עוד מישהו?

תשובתי: לא, זה לא עד כדי כך מגושם (גשמי), כפי שנדמה לנו. אנחנו לא יכולים לפגוש שם את האימהות והסבתות עם הסבים שלנו. כך יכולים לומר רק ילדים. אבל זה לא כך. כל זה קיים עליונה יותר. מפני שכל השדות הקטנים של מידע ורגשות שנקראות "רשימות" (רישומים) של האדם, נכללים במערכת אחת כוללת וקיימים שם באופן קבוע. ואילו הגוף שלנו, אם אנחנו קיימים בתוכו, רק מסיח את דעתנו מהמערכת הזאת.

אנחנו צריכים לפעול כך שבמשך החיים שלנו הגוף לא יסיח את דעתנו מהמערכת הזאת, שנתחבר יחד למערכת רגשית- מידענית אחת יחידה, שנקראת "נשמה". ואילו הגוף שלנו (אנחנו צריכים להבין, שזו פשוט הפרעה מיוחדת) קיים רק כדי להגביר ולחזק את הקשר שלנו עם כל היצורים החלקיים, עם הרשימות הרגשיים-מידענים פי 620 פעמים. רק נדמה לנו שהגוף שלנו קיים, אבל למעשה הוא איננו. זו פשוט התנגדות לחיבור עם חלקיקים מידעניים. ואילו הרשימו (רישום רגשי-מידעני) רוצה חיבור עם חלקיקים אחרים, משתוקק לזה. הגוף מושך אותי אל המוות, ואילו הרשימו שלי מושך אותי לאלמוות! בואו נקשיב לו!

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 28.11.2018

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lTq3K

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest