דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אנחנו חיים בעולם הפוך

אנחנו חיים בעולם הפוך

מיכאל לייטמן

תפיסת המציאות שלנו נחלקת לשני חלקים.

כלים פנימיים: "שורש, נשמה וגוף", אותם אני מרגיש כחלק ממני, עצמי, ואני דואג להם.

כלים חיצוניים: "לבושים והיכלות", אותם אני מרגיש כזרים, לא שלי, והם מנוגדים לי.

באותה מידה שאני אוהב את הכלים הפנימיים שלי, אני שונא את החיצוניים. אני תמיד מבדיל ביניהם ובוחן אותם אחד כנגד השני.

heb-2010-01-06_bs-mavo-zohar_lesson_bb.jpg

העניין הוא, שבין הכלים הפנימיים והחיצוניים עובר גבול השבירה, ומנקודה זו אני בוחן הכל רק מנקודת מבט אגואיסטית: כיצד אני יכול לנצל הכל לתועלתי? ככל שיותר רע לאחרים, כך יותר טוב לי. כוח השבירה יוצר את הקרע הזה, אני מתמלא במילוי שקיים אצלי, ובחוסר המילוי אצל האחרים. אני תמיד מעריך את מצבי על פי ההבדל ביני לבין כל העולם, ככל שיותר רע לעולם, כך יותר טוב לי, בתנאי שזה לא מהווה סכנה לביטחוני האישי. אני פוחד רק אם נודע לי על אסונות שיכולים להשפיע עליי, אבל אם הם אינם נוגעים לי, אני שמח לשמוע עליהם.

כמו שאמרנו, האדם תמיד מעריך את עצמו ביחס לאנשים אחרים, כלומר לכלים החיצוניים "לבושים והיכלות" שנדמים לו כזרים: "זר", זה לא מישהו שאני אדיש כלפיו, אלא הוא אדם שכאשר הוא מצליח, זה מכאיב לי, מרעיל את חיי. אם אני מרוויח 10,000 ש"ח בחודש, וכולם מסביבי מרוויחים 5,000 ש"ח, אני מרגיש עצמי נפלא! אבל אם מישהו הרוויח 20,000 ש"ח, איזו אכזבה! איני יכול להירגע, חשוב לי מאוד שלאחרים יהיה פחות. אני מתמלא כאשר לאחרים יש פחות. אני אוהב לשמוע על כל מיני אסונות שמתרחשים בעולם, מאחר וזה משפר את מצבי האישי, ואני שונא לשמוע על כך שמישהו הרוויח או זכה במשהו.

כלומר, אני לא אדיש לכלים החיצוניים האלה, הם שייכים לי, אבל היחס שלי אליהם הוא שלילי! זו התוצאה משבירת הכלים. כאשר היה מעל כל הכלים מסך, הם היו מוחברים, אבל המסך נשבר ונוצר עולם הפוך שככל שהאגואיזם יותר גדול, כך ההפרדה ביני לבין העולם, הסביבה, גדולה יותר.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 06.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תנו לי מנוף כדי שאשנה את עצמי
האמצעי הטוב ביותר כנגד כל המחלות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest