דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אנחנו ויתר העולם

אנחנו ויתר העולם

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 4

האדם לא יכול לבחור שום דבר בחייו. מביאים אותו לקבוצה ומוציאים אותו משם, הוא אינו שולט בזה. בנו תלוי כיצד אנחנו בונים סביבה שתגרום לכל אחד מחבריה להיות חלק רוחני מועיל.

לכן, נאמר, שהפעולה החופשית היחידה שתלויה בנו היא בחירת הסביבה. הגעתו של האדם לסביבה אינה תלויה בו, כיוון שמביאים אותו לשם. ובחירת הסביבה, זאת אומרת, שבכל רגע נתון אני בוחר את התכללותי המרבית בה. האם ליתר האנושות, לאנשים בלי "נקודה שבלב" יש בחירה חופשית? – לא, אין להם.

רק לנו יש בחירה חופשית יחסית בבניית הסביבה הנכונה ובארגון נכון של האנושות. לכן, אנחנו אחראיים גם על עצמנו וגם עליהם. והאחריות הזאת מאוד אכזרית. אם אנחנו לא נבנה סביבה נכונה לכל שבעה מיליארד האנשים עד כמה שאפשר, אז אנחנו לא נוכל להתקדם, מפני שאנחנו החלק העליון בתוך המבנה הרוחני שנקרא "גלגלתא ועיניים", והאנושות היא החלק התחתון הענק של הבריאה שנקרא "אח"פ".

אנחנו ויתר העולם

החלק העליון גו"ע הוא החלק הפרטי שלנו שנקרא הקבוצה שלנו, והחלק התחתון שלה הוא האח"פ שלנו. הוא לא שייך אלינו אלא הוא משהו שאנחנו מפתחים, שיטת החינוך וההשכלה האינטגרלית, קורסים שונים וכן הלאה.

עלינו לפתח את הנושא, לפעול כמו גדולים, כמו מורים כלפי כל יתר העולם. ובהתאם להתפתחות העולם עלינו להביא לו את שיטת החינוך וההשכלה האינטגרלית בדאגה ובתשומת לב.

וכל יתר העולם יצטרך לקבל אותה מפני שהאור בכל זאת משפיע בצורה כזאת על כולנו שאין לאן לברוח. הוא משפיע על כל העולם ודוחף אותו בעזרת ייסורים, מפני שהאח"פ הפוך ממנו (זהו מינוס ארצי אגואיסטי ענק) וכאשר האור משפיע עליו, הוא מעורר בו הרגשות שליליות עוד יותר גדולות, משבר וייסורים.

בסופו של דבר, האנושות תחפש מה לעשות, אבל היא לא תמצא שום דבר מלבד האור שיעבור אליהם דרכנו כתוצאה מהחינוך האינטגרלי. אנחנו נצטרך לייצר ולבנות עבורם את כל זה.

לכן, בנוסף לעבודת הקבוצה בתוך עצמה, היא חייבת לטפל גם בכל היתר במידת הצורך שמתעורר באנושות, שמתעוררת השאלה הרצינית לא על משמעות החיים למען מטרה נעלה כלשהי, אלא על משמעות החיים כדי להיפטר מהייסורים, מהמשבר. זה מספיק כדי שאנחנו נתחיל לטפל בהם.

כאשר הם מגלים את חוסר האונים המוחלט שלהם, חוסר ההבנה, חוסר היכולת לפתור בעיות ארציות פשוטות (וזאת הבנה גלובלית), שלמעשה אין להן פתרון, אז אנחנו יכולים בביטחון לצאת אל העולם ולהתחיל לחפש דרכים נכונות כיצד ולמי להביא את השיטה שלנו.

אחרי הכול, העולם כבר זקוק לה באופן לא מודע, על אף שהוא כמו ילד שעדיין לא מבין איפה, מה ואיך. הוא לא מרגיש שזה המפתח לקיום שונה, למציאות חדשה, למימד חדש, מפני שלרוב האנושות אין "נקודה שבלב", ולנו יש, ואנחנו מרגישים שכאן צריך להתרחש משהו, יש כאן פתרון כלשהו. גם אנחנו מרגישים אותו מעט מאוד, רק במידה שהאור מאיר עלינו, ועליהם הוא בכלל לא משפיע.

מה זאת אומרת "לא משפיע"? כולנו נמצאים בתוך האור, אבל להם אין "גלאי" פנימי שיכול לקבוע שיש הארה כלשהי, שישנם שינויים כלשהם. ולנו כבר יש את ה"גלאי" הזה, זהו "החוש השישי". לכן, הכול תלוי רק בנו.

יש לנו אחריות על כולם. יותר מזה, אנחנו קיבלנו הזדמנות להתקדם ברוחניות רק כדי להביא לזה את כל העולם. ואם אנחנו לא נעביר להם דרכנו את האור העליון ודרכנו לא יעבור שום דבר, אז אנחנו נרגיש רק הארה מזערית, כלומר, פשוט הרגשה של ציפייה, הילוך סרק ולא יותר מזה. לכן, עלינו לקחת זאת בחשבון.

יתכן שישנן קבוצות עם הכנה פנימית טובה, חבריה שלומדים ברצינות, מגיעים לכל ההרצאות והשיעורים, אבל הם לא רוצים לצאת החוצה. בסופו של דבר, הקבוצות האלו הופכות למחסום בדרכו של האור הרוחני. ומפני שהם קשורים אלינו, הם מכבידים גם עלינו, מקלקלים לנו את הכול.

לכן, עלינו לחייב אותם בכל זאת, בעדינות, לעודד, להשתדל להסביר, למשוך אותם לעבודה הזאת. מפני שהצורך הזה נובע מתוך הגלובליות והאינטגרליות של המערכת.

אם זאת מערכת סגורה, אז אין לך זכות לעזוב חלק כלשהו ממנה (אף על פי שלא מדובר על חלק קטן, אלא על 99.99% ממנה). גם אם היה זה רק 1%, גם אז לא הייתה לך זכות לעזוב אותם, מפני שאם יש במערכת אינטגרלית, אנלוגית סגורה, חלק כלשהו לא מתוקן, אז כל המנגנון לא מתוקן. לכן, אם מתגלה בעולם צורך בתיקון, זאת אומרת אתה חייב לחשוב על כל שבעה המיליארדים שזקוקים לו ולהפעיל את המנגנון בצורה כלשהי.

העיקרון של עיצוב כל הקבוצות שלנו או של הקבוצה העולמית צריך לכלול גם את המרכיב של אוכלוסיית העולם, את כל האנושות, כי הגיע הזמן לחשוף ולגלות את הקשר הכללי בינינו.

עד ימי אברהם רק מקובלים בודדים היו בהשגה רוחנית. מאז אברהם והלאה, זאת הייתה קבוצה, ומזמני בעל הסולם והלאה זאת כבר כל האנושות.

בעל הסולם כתב בשנות העשרים של המאה הקודמת, שכל האנושות היא משפחה אחת. כלומר, אנחנו חייבים להתחשב בהם כחלק מקבוצתנו. לכן, העקרונות והיסודות של בניית הקבוצה צריכים לכלול את המרכיב הזה, כיצד אנחנו משתפים פעולה עם כל העולם.

מתוך כנס סנט פטרבורג שיעור מס' 4, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מקדמה שצריך להצדיק
אחראי על האנושות
זריקה לאנושות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fARkl

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest