דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אמצעי שמוביל להרמוניה של החברה

אמצעי שמוביל להרמוניה של החברה

שאלה: האם אנחנו כבר נכנסנו למעבר אל החברה האינטגרלית?

תשובתי: לא, עכשיו הוא ממומש בצורה של משבר. אנחנו רואים רק חלק אחד שלו, על אף שהמשבר בפני עצמו עדיין לא כזה שמטריד במיוחד את האנושות וגם לא את האליטות.

אבל השלטונות כבר מתחילים לדאוג כיצד ליישם את השינוי המבני. רואים את זה בדוגמה של אמריקה, שלקחה כיוון מדויק לשלב הבא שניצב מולה. היא יוצאת מכל המדינות, גורמת בהן לתוהו ובוהו, משנה את המבנה של עצמה. ולא חשוב אם היא תאבד את השליטה בעולם.

ברור לחלוטין, שכאן לא יכולה להיות דרך אחרת, חוץ מאשר לספק לעצמך התפתחות פנימית נורמלית. היום אף אחד לא יכול ללחוץ על כולם, להיות הכוח המוביל בעולם, זה רק גורם לנזק עצמי. אנחנו כבר עברנו את השלב הזה בחיים.

בעבר למדינות רבות היו מושבות משלהן, וכאשר הן התפתחו עד לרמה מסוימת הן קיבלו עצמאות: "תעשו מה שאתם רוצים". זה היה כדאי, נוח, נחוץ לזמן מה ואחר כך כבר לא. אותו הדבר גם כאן.

הילד גדל, וצריך לשחרר אותו. אחרת זה גורם לנזק גם לו וגם לך.

שאלה: ובכל זאת, השינוי המבני הזה הוא בעצם עדיין לא שינוי מבני.

תשובתי: אם לשפוט על פי מה שעושים השלטונות, אז הם עושים הכול בצורה נכונה, חוץ מדבר אחד, הם אינם מבינים שצריכים לתת לעָם יסודות של שיתוף פעולה הדדי אינטגרלי, יחד עם תלושים ושוברי מזון. הם מקווים להרגיע את האנשים בעזרת סמים קלים שכבר הופכים לחוקיים בכל מדינה של ארה"ב, לפחות הפצתם כבר חדלה להיחשב כפעולה פלילית.

מה לעשות עם האנשים? – את זה הם אינם מבינים. לכן צריך לתת להם בידיים את החינוך האינטגרלי, אחרת, יקרה מה שקרה בעיר דטרויט: עקב מחסור בעבודה – עיר שהייתה אגדה, הפכה לעיר רפאים. בכל מקום עומדים בתים ריקים אטומים, ברחובות משוטטים מובטלים שמעשנים ושודדים.

אבל אם נותנים לאנשים מילוי נכון, הם לא ירשו זאת לעצמם. אנחנו לא צריכים לחשוב על איך לבנות ביניהם מערכות של ניהול הדדי, להקים מחסנים של עזרה הדדית, לפתוח חוגים לילדים, לעזור זה לזה בתיקונים של צנרת או של חשמל. אנחנו רק צריכים ללמד את האנשים כיצד לשתף פעולה ביניהם באופן הדדי נכון, וכל השאר יופיע אצלם.

הם ירצו בעצמם להתייחס זה לזה בטוב, לדאוג זה לזה. מתוך הדחפים הפנימיים שלהם, מתוך ההתפתחות שלהם, הם ירצו לעשות הכול בעצמם, ומזה יקבלו כבוד ומילוי פנימי.

נניח, שתקום אישה ותאמר: "אני מורה למתמטיקה, אני מוכנה לתת שיעורים נוספים, לעשות חוגים לילדים". יקום גבר, ויאמר: "אני מומחה לספורט רכיבה על אופניים. אני יכול לארגן לילדים כזה חוג ואנהל אותו", וכולי. כלומר לאדם יופיע רצון לעבוד למען אחרים.

לכן המדינה לא צריכה להתערב בזה, הכול יקרה באופן אוטומטי, במידת הצורך. הדבר היחיד שדרוש זה לפתח רשת של חינוך אינטגרלי.

שאלה: האם לא ייווצר כאן איזה תוהו ובוהו, כאשר נניח, יש לנו מאמן אופניים, אבל אין למשל אוֹפה מקצועי?

תשובתי: זאת לא הדאגה שלנו! שהאנשים יסתובבו ויחפשו את מה שהם צריכים. צריך להופיע אצלם רצון להשלים בצורה הדדית, לתת שרות ולהסב הנאה זה לזה.

מתוך התוכנית "עולם אינטגרלי", 24.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סוף הצמיחה הכלכלית
תועלת כוללת
לרמת חיים טבעית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bLm2c

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest