דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / אם אתה לא בא לעולם, העולם בא אליך

אם אתה לא בא לעולם, העולם בא אליך

בעל הסולם, "שפחה כי תירש גבירתה": "והנה השורשים העליונים שנקראים "חיצוניות" ע"ד הנ"ל, נקראים בכללם בשם "שפחה" ו"עבד". והיינו להראות אשר אין ענינם ח"ו להזיק ולקלקל, כמו שנגלו לשטחיות העין, אלא המה משמשים ומשרתים להפנימיות, כמו העבד ושפחה המשמשים לאדונם".

נדמה לנו שהעולם מלא במאבקים, מלחמות, שנאה וצרות. ואף על פי שאנחנו באמת היינו יכולים להסתדר בינינו על ידי שיתוף פעולה והדדיות, בסופו של דבר הכול מכוון לכיוון אחד: אפילו בסדר הדברים הנוכחי כולם משרתים זה את זה. קשה מאוד להסכים עם תמונה כזו, ובכל זאת, זה כך. ליחסים בינינו יכולה להיות צורה לא נעימה, נוראית ביותר, אך בכך כל אחד משרת לאחרים.

כמובן שאנחנו לא מסכימים עם צורה כזו של מימוש – ההיפך, אנחנו יכולים לקיים את אותו הדבר בצורה מהירה יותר, טובה ונוחה יותר. ובכל זאת צריכים לקבל את ההשגחה העליונה: מה שלא יקרה, הכול קורה מתוך מטרה של תיקון הדדי.

שאלה: היום אני שומע בחדשות שהמנהיגים האיראניים רוצים להשמיד את ישראל. האם אני צריך לומר לעצמי: "זה טוב, זה משרת אותנו"?

תשובתי: אין ספק שזה משרת אותנו. אולם היינו יכולים לקבל את שלב ההתפתחות הנוכחי בצורה נעימה ונוחה יותר, אם היינו מתייחסים נכון למתרחש. הבעיה היא בנו, בעם היהודי ולכן אנחנו מזמינים על עצמנו בדיוק צורה כזו של לחץ חיצוני, במקום צורה ידידותית.

כוחות ההתפתחות מתבטאים בצורה כזאת כיוון שאנחנו לא מתכוננים לקבל אותם בצורה נכונה. מי עוד אשם בכך מלבדנו? מכאן באות גם ההאשמות לכיוון היהודים. הרי היוזמה בידינו, אנחנו נושאי השיטה. וסביבנו רצונות שזועקים וקוראים: "מדוע אתם לא באים עם התיקון!?", במקום מתנות וסימני אהבה הם ניגשים אלינו עם איומים, הרי אנחנו לא נותנים להם את מה שהם זקוקים לו.

בכללות, העולם נמצא באיזון, זהו עולם אין סוף. ואם אנחנו מוציאים אותו מאיזון, בלי להכריע את כף המאזניים לכף זכות, אז עולה כף האשמה, אי קיום החובה. הרב קוק כותב על כך במאמרי הראי"ה: "אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה, באים אויבי ישראל" עמלק, היטלר וכולי "ותוקעים באזנינו"… ו"מעוררים לגאולה.". הוא אומר: "עמלק, היטלר וכו', מעוררים לגאולה".

בהמשך הוא אומר: "גם לאומיות זו של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה. אולם, על שופר זה אין לברך".

"אין לברך", אך גם זה שופר…

כל העניין הוא שאנחנו נמצאים בעולם אין סוף ואנחנו בעצמנו קובעים כיצד הוא מתגלה לנו, אילו מהחלקים שלו "לבנים" ואילו "שחורים" בעינינו. ולכן אין מה לבכות. אחמנידג'אד מעורר אותנו להגיע מהר יותר לתיקון. ובנוסף לכך, המשבר העולמי דוחף אותנו. אם הוא התחיל באיזה מקום רחוק והגיע עד אלינו, זה אומר שאנחנו מפגרים בהתפתחותנו, ביכולת להגיש לאומות העולם את שיטת התיקון.

וגרוע עוד יותר אם אנחנו מקווים באופן תת הכרתי, שמתוך הצרות הם יבינו אותנו במקום לרוץ לקראתם ולהסביר בכל הדרכים האפשריות את פתרון הבעיה. אנחנו לא דואגים על זה כפי שזה היה צריך להיות. יש לנו מה לעשות, אך אנחנו מראים חוסר אחריות, לא מרגישים את אשמתנו במתרחש, ולכן הצרות מתקרבות אלינו. והעניין לא יהיה בגבולות האמירות המאיימות של מישהו, הכול יהיה גרוע הרבה יותר.

מתוך השיעור מתוך מאמר "שפחה כי תירש גבירתה", 02.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תהיה צודק, תהיה טוב
תפקיד ישראל כלפי העולם
לכוונה הנכונה דרוש ה"ראש" הנכון

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest