אל הבורא דרך הקבוצה

מתוך שיעור מס' 2 במרכז "קבלה לעם" – מוסקבה.

שאלה: כיצד ניתן להעלות בקבוצה את חשיבות המטרה, חשיבות שיעורי הבוקר, חשיבות הפעולות ההדדיות של כל חברי הקבוצה?

תשובתי: אין שאלה אחרת, אין בעיות אחרות מלבד הבעיה היחידה שעליה כתב הרב"ש במאמריו. בעל הסולם כתב עליה בקיצור, כי לא הייתה לו כזאת בעיה מהותית עם הקבוצה. כל הקבוצה שלו הייתה מורכבת מחמישה-שישה אנשים בלבד.

כשהגעתי לרב"ש, גם אצלו למדו שישה-שבעה אנשים, כולם בני גילו. אני הייתי בן 33, והם מעל 70. שאלתי אותו: "כיצד ניתן להתקדם קדימה?", והוא ענה: "לא יעזור לך שום דבר, אתה צריך קבוצה". התחלתי לתת הרצאות והבאתי אליו בערך 40 בחורים צעירים.

כל העבודה מסתכמת רק באיחוד ההשתוקקויות שלנו לבורא, לגילוי הכוח האחד של הטבע. העבודה נבנית רק על האיחוד. אינך יכול לגלות דבר בעצמך. אצלך קיימת רק הנקודה שבלב, הרצון לבורא שעוררו בך. אתה חייב להעמיד את הקבוצה בינך לבינו, ואז היא תהיה המקום שבו תרגיש את הבורא. אינך יכול להרגיש אותו בצורה אחרת! לכן כל העבודה שלנו מסתכמת רק בזה.

טוב מאוד שקיימים בירורים בקבוצה, אך הם אינם צריכים להיות למען האיזון והשלווה. הם צריכים להיות כדי להזמין את הבורא! לשם כך הוא מעורר את כל הבעיות ביניכם. רק לצורך זה! קיימים גם בירורים מסוג אחר, שאינם קשורים ליחסים ההדדיים בין החברים, אלא עם המשפחה, עם הילדים, עם סדר הלימודים, עם התפתחות הקבוצה ועם ההפצה. זה כבר עניין אחר, אלה החיים הרגילים.

אך היחסים הפנימיים שלנו, העבודה המשותפת בבניית הקשר ההדדי במטרה לגלות את הכוח שקיים בינינו, יכולה להתבצע רק בעזרת אותו הכוח עצמו. הכוח הזה מגלה את עצמו בשני אופנים: או שהוא מתקן ומאחד את הרצונות שלנו, או שהוא ממלא את הרצון המשותף המתוקן שלנו. דווקא המשותף!

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 16.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הסיבה לכל המחלוקות
גלאי של הבורא
דוגמה מוחלטת של התקדמות