דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אי אפשר לשמור על יציבות על רגל אחת

אי אפשר לשמור על יציבות על רגל אחת

מתוך הספר "שמעתי", מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה":

"יש לדעת כי "זה לעומת זה עשה אלקים". כלומר, כפי שיעור שיש גילוי בהקדושה, בשיעור זה מתעורר הס"א. זאת אומרת, בזמן שהאדם טוען "כולה שלי", היינו שכל הגוף שייך להקדושה, אז גם הס"א טוענת כנגדו גם כן שכל הגוף צריך לשמש להס"א. לכן עיקר העבודה הוא דוקא במצב הזה. והאדם צריך לדעת, שזהו סימן שהעבודה הזו היא קולע למטרה."

כל הטבע, בכל הרמות שלו ממטה למעלה: דומם, צומח, חי ומדבר, וכמו כן, לרוחב: כל שכבה של התפתחות, כל תא, כל מין, הכול מבוסס על הקשר בין השונים, כלומר בין חלקים מנוגדים.

שוני מסמל ניגודיות: פלוס ומינוס. הכול, מהחלקיקים הקטנים, ואחר כך מבנים יותר ויותר גדולים, כולם מתחברים מפני שהם הפוכים ויש להם אפשרות להוסיף או להשלים זה את זה. לכן לא יכול להיות מצב יציב אלא אם כן הוא מורכב, כולל בתוכו שני חלקים מנוגדים.

רק כאשר שני הפכים מסוגלים למצוא השלמה הדדית, למרות הניגודיות שביניהם, אז הם יכולים להתקיים. רק במקרה כזה יכול להתקיים קשר ביניהם, ובכלל, יכולים להתקיים חיים.

העיקרון הזה נובע מההתפתחות הראשונה ביותר של האור, כלומר "יש מיש" שברא את החומר של הרצון לקבל כ"יש מאין". אפשר לגלות את האור רק בתוך הרצון, והרצון יכול להתקיים רק אם האור מחזיק ומחייה אותו.

לכן כל הבריאה, כל הבחן שרק קיים במחשבה, ברצון, בפעולה, הוא תמיד כולל שני חלקים מנוגדים שנמצאים באיזון יחסי ביניהם. ולכן אם ישנו טוב, אז בהכרח חייב להיות בו רע שמאזן את הטוב הזה. ודווקא בגלל הרע האדם מסוגל לגלות את הטוב ולהיפך. לא יכול להיות זה בלי זה, כמו שאנחנו לא יכולים לשמור על יציבות על רגל אחת, אלא תמיד צריך את שתי הרגליים.

ולכן ברור, שההתפתחות חייבת להיות מורכבת משני כוחות מנוגדים, שכל פעם זה גובר על זה ואחר כך להיפך, וכך לסירוגין, פעם רגל ימין מקדימה ופעם רגל שמאל מקדימה, וכך נעשית ההתקדמות.

לכן, כשאנחנו לא כל כך מפותחים עדיין, אז אנחנו חושבים שהכול צריך להיות אידיאלי, וששלמות מסמלת עבורנו משהו אחד. אבל כאשר אנחנו גדֵלים, אז מתוך הניסיון שלנו, מתוך ההבנה, מתוך התרחבות התפיסה, אנחנו מבינים, שהמצבים חייבים להיות מורכבים, תמיד לכלול שני כוחות, שתי תכונות מנוגדות. רק כך הם יכולים להתקיים, כמו שכתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", רק בהתאם לעיקרון הזה.

מתוך ההכנה לשיעור, 27.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בין פלוס ומינוס
תמונת המציאות: מגבירים את החדות
להתאחד, כדי להוליד את הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/b0aAi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest