דף הבית / משבר עולמי / אי אפשר יותר להמתיק את האגואיזם

אי אפשר יותר להמתיק את האגואיזם

בעל הסולם, "השלום בעולם": "בעלי בניין הם אותם החפצים בבניין, ובטובת כלל הציבור. ולעניין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים. אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להיאחז במידת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסיכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן".

גם היום אנחנו רואים בעולם את שתי המגמות האלה. ולא רק אנשים בודדים או ארגונים שונים באים ומשתמשים במידות התרומיות למיניהן, אלא גם המדינות יוצרות בכוונה מנגנוני עזר לנזקקים, "לפנים משורת הדין". בכך הם ממתיקים את חוסר הסדר, חוסר היושר וחוסר הצדק שנגרמים בחברה האנושית כתוצאה מהרצון לקבל שלנו.

האם זה מועיל? – למעשה, אם לא תכלית הבריאה, הדברים האלה היו יכולים להביא לתוצאה הרצויה. הבעיה היא שהיום משתנים גם התנאים החיצוניים, ולא רק התנאים הפנימיים שלנו. אם רק הרצון לקבל האגואיסטי שלנו היה משתנה ומגלה יותר ויותר את התקיפות שלו, היינו בכל זאת בונים תיקונים כלשהם לעומתו, והיינו מסתדרים בחברה בצורה פחות או יותר נוחה. כך בעצם התקיימנו עד לזמן האחרון, על אף שזה לא היה בצדק וביושר ולשביעות רצון כולם.

אבל בימינו מתגלה משהו חדש: התנאים הסביבתיים משתנים. במילים אחרות, בנוסף לאגואיזם שלנו, מתגלה לנו שאנחנו קשורים זה לזה בצורה מחייבת, ואיננו יכולים להתנתק זה מזה. וזה מה שיוצר את הבעיה. אם לא אותו הקשר ההדדי שהזמין את המשבר הגלובלי והאינטגרלי, היינו ממשיכים לבנות את המנגנונים הסוציאליים של העזרה ההדדית, והם היו מספיקים לנו. היינו ממשיכים לתמוך בזקנים, בצעירים, באימהות החד הוריות ובעניים.

בדרך כלל המדינה מפתחת מערכות שונות שאינן פועלות לפי היושר, לפי: "כמה שמגיע לך – מגיע לך, כמה שאתה נותן – כך תקבל", אלא היא מעדיפה לא להשאיר את האדם ברחוב ללא אמצעים, אפילו אם הכול חוקי בהחלט. תמיד השתדלנו לרכך את הסדרים הנוקשים, לעשות איזשהו תיקון על הקלקול שהבורא עשה כשברא אותנו לא שווים: הטבות, מלגות לימודים, קיצוצים במס וכדומה. כל מדינה נוקטת בצעדים דומים, מפני שהיא רוצה באופן "אינסטינקטיבי" לשמור על שלום החברה.

הבעיה היא שעד עכשיו זה היה עובד, ומעכשיו זה כבר לא יעבוד. היום מתגלה בינינו קשר הדדי, אך לא קיימת בינינו ערבות הדדית. מתגלה לי שאני תלוי בכולם וחייב לכולם. השאלה עכשיו היא: איך נתחיל לחיות בהתאם לתנאים החדשים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 12.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הפיתרון אינו נמצא במקום שבו המומחים מחפשים אותו
הסכם סוציאלי לשביתת נשק
קצת פלטינה ליום שחור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest