איפה הקלאץ'?

שאלה: האנשים מסכימים עם רעיון הערבות ההדדית, אך אינם יודעים מה לעשות איתו. ההסברים שלנו מתקבלים ברוח טובה, אבל מה הלאה?

תשובתי: זה מספיק. בינתיים הסברת לאדם על הקשר ההדדי האינטגרלי, הוא שמע ממך שבעולם הגלובלי שלנו לא ניתן להימצא בפירוד ובבידוד. אי אפשר להמשיך בגישה של "אני שם ואתה כאן" אלא כולנו קשורים זה לזה בעל כורחנו, כמו גלגלי שיניים, ואין איזשהו קלאץ' שאני יכול ללחוץ עליו ולהתנתק ממך. זה בלתי אפשרי.

ולכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתחיל להתחשב זה בזה, להבין את המהות של החיבור ההדדי והמערכת האנושית האחידה. רק לאחר שנבין את החוקים שלה נוכל להחליט מה עושים הלאה.

קודם לכן אני הייתי לחוד ואתה היית לחוד, ואני יכולתי לקחת ממך ולהעביר אליי. אבל עכשיו, כשאנחנו קשורים יחד, אני לא יכול להמשיך לקחת ממך את ה"שק" הבא ולהעביר אותו אליי, אלא אני פשוט מזיז אותו מפינה לפינה בתוך המחסן המשותף שלנו. ובסופו של דבר אני מזיק בכך גם לעצמי.

אנחנו עדיין לא תופסים מה זאת מערכת אחידה. אם אתה לא לוקח בחשבון את כל החלקים שלה, אינך יכול לפעול. העולם מציג לנו היום קשר הדדי כולל, וזאת בסך הכול המדרגה הרוחנית הראשונה, הקטנה ביותר והקרובה ביותר אלינו. אך אם לא נעלה אליה, לא נוכל לעשות סדר בעולם. מיום ליום הלחץ החיצוני ילך ויגדל, העולם יתגלה כיותר ויותר מקושר, והתנאים של המדרגה הראשונה הזאת יציבו בפנינו דרישות יותר ויותר ברורות ומדויקות.

בסופו של דבר נצטרך להכיר את המערכת הזאת, לראות אותה, להבין אותה, לכלול אותה בתוכנו ולהיבנות מבפנים בהתאם לחוקים שלה. ואז פתאום נגלה שיש שפע בכל מקום. ברגע שנגיע לחיבור, השפע יתגלה, כולם יימצאו בשלווה ובשלום.

ולאחר מכן תתגלה המדרגה הבאה, ושוב יופיעו לפנינו חוסר סדר, חוסר צדק, ובלגאן… זאת הצורה שבה אנחנו מגלים בכל פעם את חוסר ההתאמה שלנו למדרגה הבאה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 16.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
תקוות השלום
בכוח לא משיגים שום דבר
זה לא נתפס, אבל ככה זה