איפה אנחנו נכשלים?

שאלה: איך קשורים ביניהם שני סוגי העבודה שלי, עם הכלים, הרצונות, הפנימיים והחיצוניים?

תשובתי: מופיעות לך הזדמנויות פעם פה ופעם שם. וצריך להבין, שהכלים הפנימיים שלך נמצאים ב"מרכז הקבוצה", וכל מה שאתה מרגיש בתוכך בכלל לא שייך לרוחניות. הרוחניות מתחילה במקום שאתה רוצה להתנתק מה"אני" שלך, להתכלל בקבוצה ולאבד את עצמך שם, בכך שמממש רק מה שנמצא בשׂכל וברגש של החברים.

שאלה: מצד אחד, אדם מרכין את ראשו, ומצד שני, הקבוצה משפיעה עליו. איפה אנחנו נכשלים?

תשובתי: אנחנו לא מבינים שהרוחניות מסתתרת דווקא בקשר בינינו. זה עדיין לא ברור עד לכזו מידה, כדי שנשתוקק ל"מרכז הקבוצה". שם נמצאים הבורא, הנבראים, העולם הרוחני, השכינה, כל מה שרק יכול להיות. ואנחנו לומדים כיצד להתייחס בצורה נכונה לנקודה המרכזית הזאת.

אבל חייבים לפעול. והפעולות שלנו בינתיים לא מספיק אינטנסיביות. כל החברים צריכים להבין שרק במרכז הקשר בינינו אנחנו בונים רגש ושׂכל משותף. כי העיבור קשור לשלושה גורמים: "אורות", "ניצוצות" ו"כלים". ורק על ידי חיבורם יחד, אנחנו מגיעים ל"נפח" ריאלי שבו כבר קורה משהו, אפילו שזה בדרגה הפרימיטיבית הראשונה של "אמבה". בשביל ההתחלה הרוחנית אנחנו צריכים לפחות את זה.

בכללות, מדובר על תהליך ארוך שנמשך עד לגמר התיקון. וכולו מתקיים בתוך הקשר בינינו, באותה המידה שהקבוצה מצרפת אליה כל פעם בני אדם חדשים.

כבר עכשיו יש לנו בקבוצה העולמית כל מיני סוגי אנשים שונים מאוד. ואם הם יתחילו להתחבר ביניהם, אז נוצר סוג מסוים של מיני דגם של גמר התיקון, במובן האיכותי שנושא בתוכו את כל האבחנות הקיימות במציאות, נציגים של כל העמים, כל הזרמים, כל מה שרק יכול להיות. אם אנחנו היינו יכולים להתחבר בינינו, אז היינו יוצרים גרעין, התחלה של תיקון של כל האנושות ובכלל של כל המציאות, של כל העולמות. באיחוד הזה היו נמצאים כל "שבעים אומות העולם", ואז גם את העמים בעולם החיצוני היינו מביאים לאיחוד. היינו מסיימים עבורם את התיקון, בכך שהיינו אוספים בתוכנו את כל התכונות שלהם, כלומר היינו מבצעים באופן מועיל את משימתנו, וכל השאר היה מצטרף לזה בעצמו. כי אנחנו כבר תיקנו את עצמנו יחד עם תכונות העולם שמהם היינו חדורים אלפיים שנה, אז הדבר נעשה.

זה מה שנדרש מאיתנו. וכל זה, "מרכז הקבוצה".

שאלה: אז מה מונע מאיתנו לעשות צעד לקראת הקשר הזה, להתרכז עליו?

תשובתי: אני יכול להכין לעצמי אלף תזכורות על זה שמרכז המציאות, זה מרכז הקבוצה. זה לא יעזור. כי הרצון האגואיסטי שלי שולל, מוחק את זה. כאן חייבת להיות השפעה חזקה ביותר של דעת הסביבה, שכל הזמן לוחצת עליי ובכך מחייבת לחשוב ולדאוג רק לזה.

שאלה: באילו תנאים ממומשת ההשפעה הזאת?

תשובתי: דרושים לנו מאמצים, דרושה התקפה, דרוש איחוד של ישראל אורייתא וקב"ה. יכול להיות שאנחנו מפספסים את אחד המרכיבים האלה. האדם עצמו אינו מסוגל לבצע פעולה אלטרואיסטית, ורק המאור יקרב אותו לזה. כלומר, דרוש לנו מקור של המאור, אנחנו צריכים להזמין אותו, לחייב אותו. ולזה צריכה להיות "תפילת רבים".

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 21.02.2013