דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אין ספקות, זהו המקום הנכון!

אין ספקות, זהו המקום הנכון!

נאמר: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם." (ירמיהו, לא, לג). כלומר כולם חייבים להגיע למצב של גמר התיקון.

בכלל לא פשוט לממש את זה, אבל אין דרך אחרת. כל יום, על כל אחד מהתלמידים שלנו שנמצאים בדרך, מבצעים פעולות תיקון רוחניות מסוימות, חלקית לפי רצונם, חלקית ללא רצונם. אנשים בכל מקרה עוברים תהליך של תיקון, חלקית באופן מודע, אבל בעיקר באופן לא מודע.

בעוסקי בעבודה שלי, אין לי שום ספק שאני מוביל בצורה נכונה את התלמידים שלי, ושהם אף פעם לא יאמרו לי שאני הבאתי אותם לא ברור לאן. הם יכולים לראות ולבדוק את ההמלצות שלי לספרי המקור, על בסיס של אמרות של מורים אחרים, וכולי.

שאלה: האם היו לך ספקות, כאשר אתה בעצמך היית תלמיד?

תשובתי: לא, אני הגעתי לחכמת הקבלה, מבלי שיהיה לי ספק בנכונות הבחירה שלי. אני הרגשתי מייד שבמקום הזה יש הכול. עד אז אני עברתי דרך ארוכה של חיפוש, ראיתי גם טיפשות וגם אטימות.

במדעים כבר אי אפשר היה למצוא שום דבר. בתוך הפנימיות שלי אני הבנתי, שפילוסופיה זו ריקנות. זה הכול שטויות, כל זה נעול בתוך העולם שלנו. אז חשבתי, שיכול להיות שאפשר למצוא משהו בדת? אבל האם אני אמצא?

לאחר שעברתי בכמה מוסדות דתיים, אני ראיתי שאחדים עוסקים רק בביצוע וקיום של מצוות פיזיות, מבלי לשנות את התכונות הפנימיות שלהם. ומה הטעם? אחרים קוראים קבלה, אבל לגמרי לא מבינים על מה קוראים, וסבורים שמספיק פשוט לעסוק בקריאה. כלומר הם דומים לשאר הדתיים, שמקיימים הכול, אבל בנוסף לכך גם קוראים ושום דבר יותר. נוּ ומה הלאה?

לכן, כאשר שמעתי הסבר הגיוני, אני הבנתי שמצאתי מקום שלא היה שום ספק בנכונותו – מחשבות רציניות ביותר, כיוון מדויק, קשר מלא עם כל המקורות!

לפני שמצאתי את המורה שלי, קראתי הרבה ספרים: כתבי האר"י, תלמוד בבלי, תנ"ך. הכרתי את כל המצוות וקיימתי אותן חלקית. לכן, כאשר הגעתי לרב"ש, כבר הייתי דתי קרוב לחמש שנים, כי כדי לבקר במוסדות דתיים הייתי צריך להיראות בהתאם, לפחות מבחינה חיצונית. חוץ מזה, הייתי סבור, שצריך להשתייך לשורשים שלנו, כי עוד הסבא שלי היה אדם דתי הדוק.

אבל כאשר הגעתי לרב"ש, אני הבנתי, שהעיסוקים של האנשים הללו מבוססים רק על המקורות. כי לפני זה ניסיתי לקרוא את בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", ספר הזוהר, שבהם דובר על תיקונים מיוחדים, אבל מה אני יכולתי להבין אז. אני הרי לא ראיתי כזה ידע, כזה היקף, כזאת חדירה לטבע הדומם, הצומח והחי, לתוך האדם, לחיבור.

לכן, לאנשים שלא מבינים את מה שאנחנו לומדים ועל מה מדברים, זה נראה מיסטי במשהו. עד היום לאדם אין מושג על אותה המערכת העצומה שבה אנחנו עוסקים.

ואילו אנחנו משחקים, מלהטטים איתה: העולם הזה, העולם הבא, כיצד הם באים במגע, כיצד הם משתלבים, איך האדם מרגיש את עצמו בתוכם. כל הנפח הזה כאילו נמצא לפנינו. ודאי, שהוא בינתיים עבורנו עיוני ומופשט, לא שניתן לתארו, לא מיסטי, אלא דווקא עיוני ומופשט. ואנחנו עובדים עם נפח הכוחות הזה, של פעולות הגומלין, התכונות, הקשרים. ואילו אדם מהצד צריך לבזבז שנים כדי להיכנס למערכת הזאת.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 29.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שהתלמיד יהפוך להיות בו למורה
זעזוע על ידי השכל העליון
אור ההשגה בשרשרת הנשמות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KiMN8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest