אימא, מה קנית לי?

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "לולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו."

אם אנחנו מנסים לפעול בעצמינו, אין לנו שום סיכוי. ניתן להפוך את הטבע שלנו רק על ידי העסק בתורה ומצוות, כלומר, על ידי שיטת הקבלה, בכוונה "לשמה".

קודם כל, יש כאן בעיה עם המינוח: אני לא יודע מה זה "תורה ומצוות" ומה זה "לשמה". רק ברור לי שמדובר באיזשהו אמצעי, "כלי עבודה", שעל ידו אני יכול להפוך את היצר הרע שלי ליצר הטוב. כיצד אני יכול לסדר את הדברים?

מתוך המצב הנוכחי האגואיסטי (1) אני חייב לעבור למצב הבא, האלטרואיסטי (2). לשם כך אני חייב לעבור דרך מסוימת שנקראת "תורה ומצוות לשמה". ועל אף שבהתחלה אני לא מבין שום דבר, זאת המציאות, ואין לאן לברוח ממנה. אני מלכתחילה נמצא בתוכה וכבר נמצא בדרך הזאת שהופכת להיות מאוד קשה, אם אני לא רוצה לדעת איך לממש את התורה ומצוות בכוונה הנכונה.

בכל מקרה, אני אצטרך לעבור ממצב אחד למצב שני. אבל ניתן לעשות זאת בשתי דרכים:

1) דרך ייסורים,

2) דרך תורה ומצוות.

אומרים לי: "יש לך שתי אפשרויות, תבחר. ואל תחשוב שהייסורים זאת גם דרך התקדמות. פשוט בכל פעם שאתה לא מוכן, אתה קודם כל תסבול, ואחר כך תקיים תורה ומצוות "לשמה".

אי אפשר להתקדם על ידי מכות – הרי, בדרך הזאת אני חייב להתחכם, לצבור ניסיון, הבנה, לחבר את כל הפרטים לתמונה אחת, וכן הלאה. לכן, הכול תלוי במידת המוכנות שלי לגילוי האור. הוא מגיע אליי ואני יכול מייד לנוע קדימה ללא ייסורים אם אני אתכונן בהקדם, או להיפך, לשקוע בייסורים, אם לא התכוננתי בצורה נכונה.

heb_o_rav_bs-maamar-le-sium-zohar_2013-12-18_lesson_pic10

שאלה: מהי "דרך יפה"? האם בדרך הזאת הכול עובד במאה אחוז?

תשובה: "דרך יפה", זה כאשר לא משנה מה קורה, בכל דבר אני מרגיש תענוג, יופי וטוב. ההבדל הוא בהכנה. קשה להבין את זה, ובכל זאת תתאר לעצמך: מגיעה אימא הביתה ומביאה לבנה ספר חדש. הבן חושב שזה ספר הרפתקאות על פירטים ומטמונים, אבל אחרי שהוא פותח את הספר הוא מגלה שזה ספר חשבון. "אוי, איזו אימא רעה, איזה יום שחור!".

אבל אם הילד הוא חכם וקיבל הכנה טובה ורוצה להיות מישהו גדול, הוא מבין שהוא צריך ללמוד. ואז, הוא לא כל כך ישמח אם יקבל מאימא במתנה ספר הרפתקאות עם תמונות. הרי, הוא לא צריך פירטים, הוא רוצה ספר חשבון.

והוא מאוד ישמח אם יקבל אותו – איזו מתנה יפה! אימא נהדרת, יום נפלא, כל החיים הם הרפתקה. ההכנה הנכונה הפכה את ספר החשבון לתענוג אמיתי בשבילו.

לכן, העניין הוא מה זה תענוג בשבילך, במה אתה רוצה ליהנות. מלמעלה לא משתנה שום דבר, אותו האור העליון מביא לנו ייסורים וחושך, אורייתא במקום אור, לילה במקום יום. הרי, אם אין לך הכנה, האור הוא גדול מאוד, ואתה לא מסוגל לקלוט אותו בכלים שלך. הוא לא נכנס בהם, לא נקלט, כי אין לך עליו "אור החסדים". ואז אותו האור מתגלה בך כחושך.

אבל למעשה, אין חושך. הרגשת החושך נובעת מזה שאתה לא מסוגל לקבל את האור בלבוש ה"חסדים".

שאלה: האם ב"דרך אחישנה" אנחנו לא מרגישים שום כאב משינוי הטבע שלנו?

תשובה: בצורה אידיאלית, אתה לא היית צריך להרגיש שום כאב. אבל למעשה, בעל הסולם אומר שאנחנו מתקדמים לא בדרך ייסורים ולא בדרך תורה, אלא בדרך ארץ, שזה באמצע, ומרגישים מצבים שונים. ובכל זאת, אנחנו יכולים להיות בזה בלי להתנתק מהתהליך הרוחני, להבין בשביל מה כל דבר מגיע. מידת ההכנה שלך זה דבר שמשתנה, אבל אתה יודע שאתה מתקדם בדרך וכל דבר בה תלוי בהכנה שלך.

שאלה: מדוע "מפילים" אותי בדרך הרוחנית? למה לעשות את זה, אם אני הולך ב"דרך אחישנה"?

תשובה: לא מפילים אותך. מגלים לך את ה"רשימות" השבורות שטמונות בתוך הנשמה השבורה שלך.

האור מאיר בצורה שווה לכולם, ובכוח שלו השווה בעוצמתו. מתגלות בך כל רגע "רשימות" חדשות, ואז על פני אותו האור אתה רואה אור שחור או לבן.

פעם היה כלי מתוקן ויפה, והאור היה מאיר לתוך הכלי. אבל אחר כך הכלי התקלקל ועכשיו מראים לך סרט על פניו, תמונה אחר תמונה.

ב"מקרן" הרוחני ישנה "מנורה", ולפניה נמצא הסרט שבו מצטיירות כל מיני דמויות: אנשים, בעלי חיים, בתים, וכולי. הסרט הזה, התמונות האלה – הן ה"רשימות" של הנשמה השבורה. כך אני רואה אותם בעיניי כאשר אני בעצמי נמצא בצד השני. ה"תמונה" הזאת נתפסת על ידי המוח שלי, ליתר דיוק, על ידי החלק האחורי שלו שבו הוא מקבל את הציור הזה של העולם הסובב אותו.

לכן, למעשה, אני רואה את האור הלבן שאינו משתנה. מצד הבורא אין שינוי, הוא טוב ומטיב לכולם. זה לא הוא שמשתנה, אלא ה"רשימות" של הנשמה השבורה. אתה רואה את עצמך, את ה"סרט" הפרטי שלך שמצטייר על ידי המומים שלך. לכן כתוב: "כל הפוסל במומו פוסל". רק את המום שלך אתה רואה. כל העולם הזה, זה רק אתה השבור.

שאלה: ואיך הסרט הזה משתנה אם אני הולך ב"דרך אחישנה"?

תשובה: ההבדל הוא בהכנה. ההכנה תלויה בי, איך אני מסדר את עצמי: "בעיתו" או ב"אחישנה". ואני יכול לסדר את עצמי נכון רק על ידי הקבוצה.

לכן, יש לי כל מה שאני צריך. נתנו לי דברים מוחשיים ביותר. אז כמה שנים אנחנו צריכים ללמוד את המערכת הזאת כדי להבין סוף סוף שכך היא עובדת? לפי ההכנה אתה מקבל את הסרט הזה כרצוי, בדומה לילד שבשבילו ספר חשבון הוא הדבר הכי רצוי, ולא ספר הרפתקה. אתה מקבל את הסרט שלך שמתגלה בצורה הרצויה, אתה נהנה ממנו.

heb_o_rav_bs-maamar-le-sium-zohar_2013-12-18_lesson_pic21

לא סתם העולם המודרני שוקע במשבר. מהיכן הוא מגיע, אם בצורה טכנית אנחנו יכולים לפתור את כל הבעיות? בעבר המשברים הקטנים דחפו אותנו קדימה, ועכשיו, מה שלא נעשה שום דבר לא ישתפר, יהיה רק יותר גרוע.

העניין הוא, שכיום כבר כל האנושות נמצאת בסרט הזה – מתגלים לה מצבים שנגרמים על ידי חוסר הקשר בינינו בקנה מידה עולמי, גלובלי. ולכן אני מחויב לדאוג לתיקון הכללי.

אם לא תהיה לך הכנה טובה, התמונות הבאות יתגלו לך בצורה מאוד לא נעימה, וכל פעם בצורה יותר גרועה. הרי, ה"רשימות" ממשיכות לעלות, הן מתגלות בך לפי הסדר ומציירות לך את תמונת העולם.

heb_o_rav_bs-maamar-le-sium-zohar_2013-12-18_lesson_pic22a

וזה אומר שאין דרך אחרת חוץ מההכנה הנכונה – מצד האדם, הקבוצה, או כל האנושות. הכול תלוי בהכנה. מגיע אור, הוא נתקע או לא נתקע ב"מסך" שעומד ב"פה דראש דפרצוף". הוא משתדל לעבור הלאה, הוא רוצה להיכנס לתוך ה"פרצוף", ואז אם ה"פרצוף" אינו מתנגד כי אין "מסך", האור מסתלק מטעם ה"צמצום" וה"פרצוף" כולו נופל ל"קליפה".

ואם ישנו "מסך", אז ה"פרצוף" מקבל את האור כרצוי, הוא יכול להזדהות איתו, להתחבר איתו, ולעשות זיווג עם הבורא.

מתוך השיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 18.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כדי לא לפחד מהעתיד!
ארבע מדרגות אל הדרך הטהורה של האור
אל תתנגד לשינויים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6u0c1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest