איך לשנות את המצב בישראל: המקור למחר הטוב

הערה: כל אחד מחשיב את עצמו לאדם טוב, כשיש צורך למישהו אז אני אעזור, אבל לא יותר מזה…

תשובתי: האדם הוא אגואיסט קטן. זו לא העלבה, אלא הטבע שלנו. כל אחד נוהג מתוך התכונות שלו, מתוך המצב הפנימי שלו ומתוך המצב החיצוני של העולם. האדם משתדל לאזן את עצמו עם המציאות הסובבת, כדי להרגיש נוחות מירבית. הטבע לא סובל ריקנות. הוא שואף לאיזון בכל המערכות שלו. לדוגמה, אם כאן חם מאוד, זה סימן ששם קר. אם במקום מסוים עלה הלחץ, אז במקום אחר תהיה התפרצות של הר געש וכדומה. הכול צריך להיות באיזון, לכן האדם כל הזמן שואף לזה.

אבל העניין הוא שאתם שואפים לזה ברגע הנוכחי. ואילו את הרגע הבא של הזמן אתם לא יכולים לחזות. ידיעת המערכת מביאה אותנו לזה שאתם מצטיידים נגד המצבים הבאים, מכינים את עצמכם לקראתם. ולכן, כשאתם שוכבים עכשיו על הספה, אתם בו-זמנית נהנים מזה שהכנתם את עצמכם לעתיד, ואתם לא צריכים לקום, לרוץ ולעשות משהו. במילים אחרות, ידיעת המערכת מאפשרת לכם לספק לכם ולילדיכם את ההווה והעתיד. והיום אין לכם את זה. הייתם רוצים ללכת לנישה כזאת, אבל אתם לא יכולים. ואילו כאן מציעים לכם את זה.

חכמת הקבלה מציעה את הדבר הבטוח ביותר שיכול להיות, להימצא במרכז בין כוחות הטבע החיוביים והשליליים וכל הזמן לאזן אותם. כשאתם נכנסים למערכת המאוזנת, אתם כל הזמן תצטרכו לעקוב אחרי האיזון, אבל דווקא בנקודת האיזון הזו תרגישו את עצמכם כבעלי בתים ותרגישו מצב של שלווה או תנועה מושלמת, נצחית ומוחלטת. כל העולם שלכם מבוסס על פלוס-מינוס, מינוס-פלוס. כך אנחנו עובדים. וכשאתם מגיעים לאיזון, אז אתם מוצאים יציאה למצב הבא, לעולם העליון!

הערה: נניח שהאדם הגיע לגיל 30 והכול אצלו טוב, הוא פחות או יותר מסודר: כאן דברים נעימים וכאן לא נעימים, הכול מובן. פתאום מישהו בא ומציע לו לשנות את עצמו. אבל בשבילו זה הדבר הנורא ביותר שרק יכול להיות. הוא לא יודע כיצד זה ישפיע על משפחתו, על הילדים, מה יקרה איתו ולכן הוא לא רוצה לשנות שום דבר.

תשובתי: אנחנו נמצאים בנקודת ההיפוך בהיסטוריה של האנושות. בזמנים עברו התפתחנו בכיוון של תענוג מקסימלי עם מינימום השקעה. חשבנו רק על ההווה שנוגע לנו, למשפחה ולסובבים, עד כמה האגו שלנו איפשר לנו לראות את זה ולצפות מראש. ואילו עכשיו אנחנו נמצאים תחת מערכת אחרת לחלוטין, שהיא אינטגרלית בפני עצמה. העולם הפך לכפר קטן וכל אחד מאיתנו תלוי בכל העולם. זה דבר ראשון. שנית, אנחנו לא יכולים להרגיע את עצמנו ולהביא למצב הטוב. הסתיימו הזמנים שבהם האדם חי בכפר, עבד בשדה שלו, רעה פרות והכול אצלו היה נורמלי: אישה, ילדים, עתיד, כאן היו גם זקנים וגם ילדים וכולי.

היום אנחנו נכנסים למצב שאנחנו לא יכולים לנהל אותו. ובעבר הכול היה אחרת. אבל אנחנו בכל זאת נצטרך לצאת מהדרגה הבהמית שבה התפתחנו במשך כל ההיסטוריה של האנושות עד לימינו, למרות ההישגים בתחום המדע והתרבות. הם היו דרושים רק כדי לסדר את חיינו בעולם הזה ולא יותר מכך. ואילו עכשיו אנחנו ניצבים מול קיר, שבו נטיח את ראשנו בטירוף ולא נוכל לפרוץ אותו, מפני שכאן אנחנו צריכים לקחת על עצמנו התחייבות של השתתפות במערכת הנהגת העולם. אנחנו בכל מקרה נצטרך לעלות עד לדרגת ניהול של גורלנו.

לשם כך אנחנו פשוט צריכים לפקוח את העיניים: הנה העבודה שלי, הלימוד, הילדים שלי, המשפחה שלי, העולם שלנו. אבל יחד עם זאת, אני צריך להרגיש כיצד אנחנו משפיעים על העולם, כיצד הוא משפיע עלינו. כשאני הולך לעבודה, חוזר הביתה, אני פשוט מרגיש שאני נמצא בתוך כוחות מנוגדים שמנהלים את העולם שלנו, וצריך לאזן אותם. איך? בינינו.

המציאות של היום מראה עד כמה אנחנו לא מאוזנים, מתרחקים זה מזה, שונאים זה את זה, מוכנים לקרוע לגזרים זה את זה. אנחנו ממציאים כל מיני קשרים וירטואליים מלאכותיים בינינו, רק כדי לא להיות מקושרים בתוך המציאות. אנחנו לא נברח מזה. כשאדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, הוא נכנס להשפעה לא הכרתית, ואחר כך גם להשפעה הכרתית על כל המערכת, ואחר כך היא חודרת לכל מקום, קושרת הכול: דרגות עולם של דומם, צומח וחי, ואת כל בני האדם יחד. בין אם כל אחד מאיתנו רוצה בזה ובין אם לאו, אבל במידת השתתפותו במערכת הזאת, הוא משפיע על כולם ועל הכול.

למה שלא נחייה בהבנה, שאנחנו מספקים לעצמנו ולכל האחרים עתיד יפה וחלק? האם זה לא הרצון הכי אמיתי ומקורי שלנו? האדם פשוט צריך לפתוח במקצת את הלב שלו, למלא אותו במסר נכון, לרכך אותו לקשר עם אחרים, כדי שהוא יבין שדווקא בזה נמצא מקור של המחר הטוב.

מתוך התוכנית "על מצב החירום בישראל", 14.10.2015