איחוד מפוצל

אנחנו כולנו קשורים זה לזה, בדומה לאיברים, גידים ותאים של הגוף האחד. הגוף שלנו מהווה שזירה של אין סוף קשרים בין חלקים קטנטנים, מערכות ותאים. כך גם אנחנו שזורים בינינו וקשורים זה לזה. אנחנו כביכול נמצאים באיזו ספירה, שכולה מלאה בכל מיני חוטים וסוגי קשרים שקושרים אותנו לאחד. יש מיליארדי קשרים וכל קשר פועל "במהירות האור", ממש במהירות אין סופית.

אנחנו לא צריכים לסדר ולייצב בעצמנו את הקשרים האלה, הם מתגלים לנו כבר מוכנים. זה מתגלה לנו ממצב של "מלכות דאין סוף" – היא עוברת שבירה והחלקים האלה מתגלים לפנינו שהם כביכול מרוחקים זה מזה.

אבל, למעשה, המרחק הזה ביניהם דרוש לנו כדי ליצור "רגישות", לכוון "רזולוציה", שתאפשר לנו לראות אותם ואת הקשרים ביניהם. אחרת זה בלתי אפשרי, אנחנו יכולים להבחין בפרטי התמונה רק בתנאי שהם נפרדים, רק בפער ביניהם.

לכן, כדי לראות את המערכת הכללית כולה ולהתכלל בה, אנחנו חייבים לממש את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". כי "רעך", זה לא מישהו זר, אלא זה אני. על מה שאני לא אסתכל, אני רואה את החלקים שלי שנמצאים מחוצה לי ונראים לי רחוקים, הפוכים, כדי שבאופן כזה אני אגלה יותר טוב את עניין השבירה. עד כמה שהשבירה פועלת בי חזק יותר, כך העולם נראה בעיניי מפורד ומרוחק ממני מרחק רב. ה"פיצול" הזה מעיד על עוצמת השבירה שבי.

מתוך שיעור על המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות" של בעל הסולם, 18.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מפתח להשגה
הפסיפס של נשמתי
ההשתקפות המחולקת של האיחוד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3HDur

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest