דף הבית / חינוך, ילדים / אחראיים זה על זה

אחראיים זה על זה

שאלה: האם האנשים בקבוצה של הלימוד האינטגרלי צריכים "להתבשל" יחד בחומר אחד, או שכל אחד יכול למצוא את חלק המידע שלו איפה שהוא באינטרנט, להתמלא, להביא, לחלוק? איך צריך לבנות בצורה הנכונה את התהליך הזה?

תשובתי: בהתחלה האנשים צריכים להרגיש שהם הולכים ביחד, כדי לבטוח יותר זה בזה. אתה יודע יותר ממני, אני יודע פחות, אני כבר נזהר ללכת איתך, אנחנו כבר לא הולכים ביחד. זה אומר, שאנחנו כבר לא שווים, לא נמצאים בחיבור: אתה הוא המוביל, ואני אחריך. דבר כזה לא יכול להיות, זה כבר לא מעגל, זה כבר קו : ראש, גוף וזנב.

לכן אנחנו צריכים לחשוב על כך שהאנשים בקבוצה, בזה שכל אחד חווה חוויות משלו, בשום פנים ואופן לא יסתכלו, לא יקראו שום חומרים זרים, כולל גם חומרים שלנו, כדי שהאנשים האלה לא ידברו איפה שהוא ביניהם, לא יתלחשו בפינות. לא צריך להיות כזה מצב שכמה מהם פתאום יחליטו שהם רוצים להיפגש פעם נוספת בערב ולדון בנפרד על כוס תה. אם זו קבוצת נשים ביחס לחלק הגברי, אז בשלב הראשוני אפשר להרשות את זה כדי לתמוך איך שהוא זה בזה. אבל באופן כללי, לא. הם צריכים להרגיש לחלוטין, שכולם הולכים יחד אל הלא נודע ורק להחזיק זה בזה, ורק הודות לזה הם יגיעו למטרה.

פעם הייתה לנו דוגמה טובה מאוד. אנחנו הרכבנו כזה מנגנון, איפה שהיה צריך לדלג לפי מוטות בגובה רב עם עיניים קשורות. מאות בני אדם היו צריכים לעלות, לרדת ולעבור במקומות מסוימים בגובה הזה.

הסימן היה, שאם אתה חושב איך השכן שלך שהולך אחריך ישים בצורה נכונה את הרגל, אז אתה בטוח לא תטעה וגם תשים בצורה כזאת את הרגל. כלומר, אף אחד אינו חושב על כך, איך לא למעוד. כל אחד חושב איך אני יכול לקבל ממי שלפניי ולהעביר להבא אחריי. רק במקרה כזה אני בעצמי לא אפול ולא אטעה.

יוצא, שאז נעלמת הדאגה לעצמי. אתה כאילו דואג לעצמך, ולכן חושב מה עושה זה שלפניך וזה שאחריך. אבל כאשר אתה חושב וכלול בהם, אז אתה פתאום נעלם לאן שהוא, מתנדף.

כאן צריכה להיות אותה התחושה: רק אם אנחנו אוחזים זה בזה, אז אנחנו קולטים בתוכנו נכון את החומר, מתקדמים קדימה, כולנו שווים.

כל אחד מאיתנו צריך לחשוב על איך אני אעשה צעד אחרי זה שהולך מקדימה, והאחר, אחריי, ואז כל זה נוצר במעגל. זה לא טוב אם האנשים מראים שהם יודעים משהו יותר, טוב יותר על העולם האינטגרלי וכולי. הם צריכים להיות פחות או יותר שווים.

שאלה: אחת הבחורות בקבוצה האינטגרלית אמרה שהיא יצאה מאחת הפגישות עם תחושת ריקנות. אם באותו הרגע היא הייתה מתחילה לחשוב על האנשים האחרים, אז האם היא הייתה יכולה להתגבר על הריקנות הזאת?

תשובתי: ודאי. אם היא הייתה נכנסת עם הרגשות שלה להרגשות של החברים שלה לקבוצה, אז לא היו צצות אצלה שום בעיות. אבל מצד שני, הריקנות הזאת צריכה לעזור לה להתקדם, וללא הריקנות היא לא תתקדם, מפני שאז לא יהיה לה צורך להתכלל באחרים.

מתוך תכנית מס' 19 על החינוך האינטגרלי, 01.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הטקסט מחנך
כדי להתעלות ולהתחבר
חיפוש יצירתי של מכנה משותף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/65Y92

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest