דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אז למה לא אמרתם מייד שצריך להתחבר?

אז למה לא אמרתם מייד שצריך להתחבר?

מצד אחד, הטבע מתייחס אליי באהבה. יכול להיות שלא ניתן להבחין בכך במבט הרגיל, ובכל זאת, אם חודרים קצת יותר לעומק, אני יכול לראות את היחס האמיתי שלו. האנשים שקרובים לטבע מרגישים שכולו טוב.

יחד עם זאת, בצורה החיצונית הוא מאוד קשוח, בדומה לאב דרשני שמעביר את ילדו בדיוק מרבי דרך שלבי ההתפתחות. כך אנחנו צריכים לראות את המתרחש. אחרת לא נבין את הטוב והרע ורק נתבלבל.

אם אני רוצה להרגיש את הטבע כפי שהוא, אני צריך להתחיל מהחיצוניות ובהדרגה להיכנס פנימה. דווקא מיחסו החיצוני, שנראה לי כשלילי, אני צריך להתחיל לפתח את עצמי כשאני מתבסס על הכרת הרע. הרי לאמיתו של דבר, הטבע מציג לי את הרע שלי עצמי, וכשאתקן אותו, אני אצלול לכאלה עומקים וארגיש את אהבתו.

כל תופעות הטבע החיצוניות באות להראות לי מה אני צריך לתקן כדי להגיע לאהבה. כך גם ההורים מחנכים את הילד: האב מביט בקשיחות, האם דואגת. קשה מאוד להבחין באהבתם, אך דווקא להבחנה הזאת עליי להיות רגיש מאוד כשאני מפתח בתוכי את חוש הכרת הרע.

יתכן שאינני מזהה את הרע. ההורים רומזים לי ואינני מבין מה הם רוצים ממני או שבכלל אינני מרגיש מה הם צריכים ממני. אני ממשיך בשטויות שלי, והם כבר אומרים באופן גלוי אך אני ממשיך לא לשמוע. בסופו של דבר, לאחר כל השכנועים והאזהרות, מתחילות לבוא הצרות, ואותן אני מבין היטב: "מדוע לא אמרתם לי מייד?"

זאת הבעיה של כל אחד ואחד מאיתנו: חוסר רגישות. אם עכשיו הייתי מרגיש מה חסר לי כדי להבחין באהבה מצד הטבע, הייתי מייד מתקן את עצמי. לכן אנחנו צריכים לדאוג רק לדבר אחד: לרגישות של הכרת הרע בינינו ולאהבה שמגיעה מהבורא.

לא חסרות לנו דוגמאות, תפקח את העיניים ותראה. אז מה מפריע לנו? – העניין הוא שהעולם אינו מעניק לנו את היחס הבסיסי לטוב. אני זקוק לחברה, לסביבה, שבה אוכל לגלות את הטוב ולהשוות אותו עם הרע שלי עצמי.

הכרת הרע מתחילה מהרגע שבו האדם מרגיש שהוא גרוע יותר מהאחרים. הוא רואה שהם כולם קשורים זה לזה בקשר הדדי ומחוברים זה לזה באהבה, והוא אינו יכול להצטרף אליהם, אינו יכול להרגיש את עצמו באותו החיבור. הקרע הזה הוא הרע שהאדם צריך לגלות ולתקן.

כשהאדם הכיר ברע וניסה לתקנו, הוא מגלה שאין לו שום קצה חוט, שום גישה. הוא רואה בבירור: החברים מחוברים והוא מנותק מהם ואינו מוצא שום אפשרות להצטרף אליהם, שום פירצה לתוך החיבור שלהם. לשם כך הוא זקוק לאור המחזיר למוטב. רק עזרת הבורא היא שתציל אותו. וכאן אנחנו סוף סוף נוגעים באיחוד של: "ישראל, התורה והבורא הם אחד".

מתוך שיעור על עקרונות החינוך הגלובלי, 27.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הַכְוונה דקה
נימוסים עדיין אינם התפתחות
להחזיק את העולם במרחק הנכון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/w9oYH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest