או אני, או הוא!

כיצד ניתן ללמד אותנו מהי השפעה? לשם כך הטבע מלכתחילה נטע בנו את הרצון להנות, שממנו אנחנו לומדים את ההשפעה מתוך ההופכיות שלה, התכונה ההופכית שלה.

הרצון שלנו להנות מתרשם מאיזו השפעה, שמעוררת בו תגובות שונות, ועושה בו כביכול הטבעות, חורים, חריצים, בורות, גומות. בזכות זה, הרצון מתחיל להרגיש במקצת שההשפעות האלה שונות בגודל, באופי, קיים ביניהן קשר מיוחד שאנחנו לא מבינים אותו.

אנחנו לפתע מגלים שהרצון שלנו להנות הוא רב צדדי, הוא בעל עמקים ומורכבות אדירים ומגיעות אליו השפעות שונות ומורכבות בהתאם לכך. כך אנחנו לומדים את הטבע שלנו. וככל שאנחנו יודעים עליו יותר, אנחנו למעשה משיגים את התכונה ההפוכה, את הטבע ההפוך. הרי כל הלימוד שלנו מבוסס על התנגשות בין שתי תכונות הפוכות: קבלה והשפעה.

כתוב: "ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי", שפירושו: לימוד שבו אנחנו בדיוק על "האלוהים האחרים" האלו לומדים את הבורא, ויכולים לעצב בתוכנו את דמותו. הרי אחרת אין לו שום דמות, שום צורה המאפשרת לתאר לעצמנו באיזה שהוא אופן מה זה, מי זה, כיצד לגלותו?

כיצד לגלות את מה שלא ניתן לגלות? לכן רק על ידי השפעות שליליות הנתפסות בצורה שלילית בתוך הרצון להנות, בהדרגה נבנה בנו יחס נגדי שממנו אנחנו מתחילים לתאר לעצמנו מהי תכונת ההשפעה. היא לא יכולה להגיע אלינו בשום דרך אחרת: לא בדמיון, לא בהרגשה, לא בפעולה מצידנו שהייתה יכולה להיות בצורה ישירה מותאמת אליו.

הכול מתרחש רק על ידי כך שאיזה שהוא כוח מיוחד, האור, פועל במצבים שונים ומעורר בנו תגובות. והעבודה שלנו היא לייחס את הכול לכוח העליון האחד, כשאנחנו קובעים שאין עוד מלבדו. על אף שזה פוגש בהתנגדות עצומה מצד הרצון להנות שלנו, הרי עד אז הוא היה חושב שאין עוד מלבד עצמו. ועכשיו הוא צריך להסתפק בזה. האחד מבטל את השני, כלומר מופיע וויכוח: מי ימלוך?

שתי הטענות האלו מבטלות זו את זו: או אני, או הוא! הקונפליקט הזה מונח ביסוד של כל המצבים שלנו. וצריך לא לפחד לעמוד בין שני הצדדים הנאבקים האלו ולהתמודד עם שתי השליטות הבלתי פתירות האלו, לסבול את זה, שלא פשוט להסכים, או להיכנע, אלא להשיג, להצדיק, להבין, להידמות לכוח ההשפעה. אם האדם לא בורח מהבירור הזה, אלא מסוגל לעבוד בתנאים של פיצול כזה, התנגשות בין דעות, רגשות, אם הוא לא סומך על שכלו הבהמי ולא בורח משדה הקרב, הוא מקבל שכל חדש ורגשות מלמעלה. במקרה כזה הוא רוכש צורה הדומה לבורא.

ועד אז, לא ניתן להבין מהי השפעה. כשהאדם סוף סוף משיג אותה, זה נקרא "ישועת ה'", מציאה. מי שמקבל את כל צורות העבודה שניתנות לו ומכניע את ראשו, כשלא מנחה אותו שכלו האישי, שכביכול מבין את הכול וקובע את הכול, אז הוא מצליח. העיקר, כמו שנאמר, לא להאמין בעצמך עד יום מותך, כלומר מוות האגו שלך. ואחריו אתה כבר תרכוש "אמונה".

מתוך שיעור לפי ספר שמעתי, 11.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כמו בצק בידי האופה
הטוב הוא קבוע שאינו ניתן לשינוי
כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DrB5P

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest