דף הבית / חכמת הקבלה / שורשים רוחניים / אותיות הן יחס הבורא לנבראים

אותיות הן יחס הבורא לנבראים

שאלה: אחד הפרקים המעניינים ביותר בספר הזוהר, זה הפרק "אותיות דרב המנונא סבא". מדוע יש לו משמעות מרכזית?

תשובתי: בפרק זה מסופר על היווצרות האותיות, ובאיזה אופן בני האדם יכולים לתאר את התגלות הבורא לאדם.

שאלה: מדובר שם על כך שכל אות נכנסה ואמרה: "ריבון העולמים, תברא את העולם, בכך שתתחיל בי". מה זה אומר?

תשובתי: למרות שכל אות היא התגלות אגואיסטית נמוכה ביותר ביחס לאור הבורא, היא סבורה שדווקא בכיוון הזה היא יכולה להביע את המהות הפנימית של יחס הבורא לנבראים. לכן היא מציגה טענות: "למה אסור?! אתה חייב לברוא על ידי את העולם".

שאלה: הבורא משיב: "את טובה, נפלאה, אבל בך מתחילה למשל מילה כמו מוות". למה תחילה הבורא משבח כל אות?

תשובתי: מפני שבעולם לא יכול להיות שום דבר רע. האם יש בבריאה תופעה או התגלות כלשהי שאין לה זכות קיום? אין דבר כזה. האם אפשריים חיים ללא אחת מהאותיות? לא. האם ללא מוות יכולים להיות חיים? לא. ללא שנאה, ללא כל דבר אחר? בלתי אפשרי. כלומר הכול נבנה על בסיס שילוב נכון. מדוע העולם אינו יכול להיברא על ידי אף אחת מהאותיות, פרט לאות "ב"? מפני שהאות הזו אינה קשורה עם שום דבר, יש בה רק ברכה. בכך מסתכמת השפעתו של הבורא על העולם.

שאלה: כלומר, אם בסופו של דבר האדם נותן מקום לבורא, אז יש משמעות לכל השאר?

תשובתי: כן. יפה אמרת.

מתוך שיעור וירטואלי, 6.01.2019

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MCrKi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest