קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בהיסטוריה היו הרבה אנשים שהצליחו להשיג גילוי רוחני באמצעות הלימוד של החלקים היותר חיצוניים של התורה: משנה, תלמוד, ולא על ידי חכמת הקבלה, כלומר על ידי הבעה בשפה אחרת. כי כל התורה מדברת על תיקון האדם, לכן אנחנו קיבלנו אותה.
כל הטקסטים האלה מדברים על מצבים שהאדם עובר בדרך ההתקדמות לבורא, להזדהות ולדבקות עימו. הבעיה רק בשפת ההבעה. לא כל שיטות ההעברה האלה שוות ערך ביחס למאור המחזיר למוטב, לכל אחת יש מהות וכוח שונים של האור. האור החזק ביותר נמצא בחכמת הקבלה.
זה כמו ארבע דרגות, ארבע שכבות, שמעכבות ועוצרות את האור בדרכו ממעלה למטה אל האדם. שפת הקבלה היא כולה אור טהור. חכמת הקבלה אינה מגבילה את האור ואינה מציבה מסננים בדרכו, אינה מחלישה אותו. ולכן, כאשר האדם לומד ומזכיר את השמות הרוחניים ששייכים לנשמתו, אז בזה הוא מעורר על עצמו אור חזק שמתקן אותו ומקרב במהירות אל המטרה.
אבל אם הוא לומד את התורה בשפות אחרות, אז אותם הרעיונות, אותו המאור עובר דרך המסננים שבולעים אותו ומגיע לאדם כבר מוחלש ובעוצמה פחותה יותר. ולכן האור הזה אינו מספיק כדי להביא את האדם לתיקון.
ארבע השפות של התורה: "פשט", "רמז", "דרש", "סוד", שהן תואמות לעולמות "אצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה". אם האדם לומד את חכמת הקבלה, כלומר את התורה של עולם האצילות, אז מגיע אליו ישירות המאור המחזיר למוטב. אבל אם הוא לומד בצורה אחרת, אז בהתאם לשיטה, הוא מקבל פחות ופחות אור.
כך חכמת הקבלה מסבירה את החלוקה לדרגות: פשט, רמז, דרש, סוד. אף על פי שבמובן הרגיל נהוג בדיוק להיפך, ש"פשט" זו ההבנה המילולית ו"סוד" זו ההשגה הרוחנית.
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כמו מים שמחלחלים לתוך החול
הקבלה מדברת בשׂפה המדויקת ביותר
מה מסתתר מאחורי הטקסטים של המקובלים?
