דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אור התורה והשפעת המצווה

אור התורה והשפעת המצווה

"ועוד אש תמיד תוקד על המזבח וכו". דא אורייתא דא אתמר בה. הלא כה דברי כאש נאם ה', לא תכבה ודאי, דעבירה אינה מכבה תורה. אבל עבירה מכבה מצווה…" (מתוך ספר הזוהר עם פרוש הסולם, פרשת צו, אות נ').

יש תורה ויש מצווה. תורה, היא האור הכללי שפועל עלינו ומקדם אותנו. זאת המערכת הכללית.

נניח, בעולם הגשמי, הפיזיקה והחוקים שבתוכם אנחנו קיימים עוזרים לנו לחקור מרחב מסוים. כך גם אור התורה. הוא כל הזמן שומר עלינו בדרגות הרוחניות, לא משנה היכן אנחנו נמצאים, למעלה, למטה, בירידה או בעלייה. אנחנו נמצאים כל הזמן בירידות ובעליות, מכיוון שאנחנו צריכים כל הזמן ליפול לתוך האגו ולהפוך אותו לאלטרואיזם עד שנעביר את כל האגו שלנו ונתקן אותו בדרך לאלטרואיזם.

הכוונות על מנת לקבל נשארות בצד ואנחנו מעבירים לצד השני את הרצונות שלנו עם כוונה על מנת להשפיע. הנפילה לתוך האגו ויציאתנו מתוכו מזכירות תנועות של בוכנה מעלה מטה, מתוך הנקודה הקריטית הנמוכה ביותר לנקודה הגבוהה ביותר שבהן אנחנו נמצאים במצבים מנוגדים: או בכוונה אלטרואיסטית או אגואיסטית לחלוטין. כדי לצאת מתוך המצב הזה קיים כוח כללי שנקרא "תורה", האור שמקדם אותנו.

הנפילה למצב הנמוך נקראת "חטא". העלייה למצב העליון נקראת "מצווה", "תיקון". אנחנו נמצאים כל הזמן בין החטא לתיקון, חטא – תיקון. לכן, נאמר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ורק אחרי שמתקן את החטא הוא הופך לצדיק. המצב שבו אני נמצא בנקודה העליונה אחרי שתיקנתי את החטא, נקרא "מצווה". כך נוצרת בי ההצתה. כמו בוכנה שהגיעה לנקודה העליונה במצבה שדוחסת את תערובת הדלק והוא נדלק, כך גם אצלי מופיע האור, כוח תנועה נוסף שעל ידו אני מתקדם.

בזכות אותו כוח התנועה אני מתחיל להבין יותר, להכיר, לראות, להתכלל בהכול. בדיוק זה עוזר לי ומאלץ אותי לרדת לשלב הבא, לנקודה עוד יותר נמוכה, לאגו יותר גדול. הרי אם אני אוגר מספיק כוח, אז אני יכול לרדת, לתפוס את הרצון האגואיסטי שלי, לרדת לחושך מוחלט, לעבור את הנקודה התחתונה ושוב לעלות.

מצווה היא מצב עליון, אור נוסף שנוצר כתוצאה משריפת הכוח האגואיסטי שלי, הפיכתו לאלטרואיזם. כלומר, לאור הכללי של התורה מתווסף אור שנקרא "מצווה". גם התורה וגם המצווה קיימות רק בחלק העליון. האור הנוסף מאפשר לי לרדת לחלק השפל והאגואיסטי ביותר. אבל, ככל שאני יורד, יורד גם הכוח של אור המצווה. לכן, כשאני מגיע לחלק התחתון אני מסוגל לעבור אותו רק בגלל שיש לי "אור מקיף" כללי קטן, שנקרא "אור התורה". הוא מגיע אליי מהסביבה, מהקבוצה, כמו נוזל שזורם מכלי לכלי.

שאלה: מדוע אנחנו לא מסבירים זאת לאנשים?

תשובתי: על האדם בעצמו להוליד מתוכו את כל המצבים הללו. אחרת, המילים שלי תשארנה בשבילו רק דוגמה יפה. אחרי יום-יומיים, אפילו אחרי שתי דקות הוא ישכח את הכול. אבל הוא בכל זאת חייב לחפש, לחייב את עצמו לעבור דרך המצבים הללו, כמו ילד שבכוונה נתנו לו משימה כדי שיזיע, ישתדל, וכך יתפתח. הדוגמה המוכנה לא עוזרת.

שאלה: אך האם האדם לבדו מסוגל להתמודד עם זה?

תשובתי: לא, אלא רק בעזרת הקבוצה. לאן אני אכוון את האור שקיבלתי אחרי שאני יורד? לקבוצה, כמו לתוך כלי קיבול.

למשל, הבוכנה מופעלת על ידי מומנט סיבובי של גל הארכובה. המומנט הסיבובי שאוגר את האנרגיה הוא הקבוצה. לכן אני כל הזמן יכול להתקדם מעלה-מטה על ידי תנועות הלוך וחזור כלפי הקבוצה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 27.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
המצוות והמשפטים
התוכנית הכללית וכל צעד שלה
מצוות, מדרגות האיחוד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/I6p7j

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest