דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אור הלבנה, הוא אור של הודיה

אור הלבנה, הוא אור של הודיה

מתוך המאמר של הרב"ש, "קידוש החודש":

"ואאמו"ר זצ"ל אמר, שענין הלבנה מרמז על מלכות, שענינו הוא קבלת עול מלכות שמים. שהיה קשה למשה, איך להגיד לעם ישראל, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים, בזמן שהם מרגישים הסתרה. והשכל מחייב, שאילו היה בא לעם ישראל שיקבלו עליהם בחינת מלכות משמים עם איזה גילוי אלקות, אז יש מקום לדבר עמהם.

אבל אם הכוונה שהלבנה היא לא בזמן המילוי צריך לקדש אותה אלא בעת המולד, ואז עוד לא ניכר איך שהיא מקבלת אור השמש ואז אינה מאירה, ואז זמן שצריכים לקדש אותה.

הפירוש הוא, שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו."

לבנה חדשה שצריך לקדש אותה, זה רמז ל"מלכות" שאין לה כלום מעצמה, כלומר החומר שלנו, של האדם, שמקבל הכול מחוצה לו. דווקא אז אני מרגיש ששום דבר אינו תלוי בי, זהו המצב המבורך ביותר שאותו צריך לקדש. אני כבר לא סומך על הכוח שלי, כמו בתחילת הלבנה, שבינתיים אינה נראית בכלל.

והלבנה מתחילה להאיר רק באמצע החודש, וגם לא באור שלה, אלא באור החוזר של השמש, כלומר היא לחלוטין תלויה בו, בדיוק כמו שהאדם תלוי בבורא. צריך לגמרי לקשור את עצמך עם הכוח העליון, בכך שאתה מבין שהכול נעשה רק כדי לעזור לבורא להתגלות לנברא, ולצורך ההתגלות צריך להגיע להשתוות הצורה.

כדי להגיע לשלמות הלבנה שמאירה כמו השמש, כלומר, להיות אדם, הדומה לבורא, אני חייב לקבל את כל התכונות שלו ולהטביע בתוכי. כך ש"חשיכה כאורה יאיר". ואז אני אגלה שיש לי את כל האבחנות הדרושות, רק צריך להשתמש בהן בצורה נכונה, ולכן אני זקוק למאור המחזיר למוטב.

לכן אני מברך דווקא את תחילת החודש, כאשר פועל צמצום מלא והטבע שלי לא מתגלה בשום אופן. כי זה מאפשר לי לגלות את עצמי רק במידת ההזדהות לבורא. אם הרצון לקבל שלי היה מתגלה יותר, לא הייתי יכול להתחיל בעבודה הזאת.

אבל כל עוד הרצון מצומצם, אני יכול לעבוד, למשוך אליי את המאור המחזיר למוטב. ובמידת העבודה וההתקדמות, הרצון מתגלה, בכך שכל פעם מראה לי שכבות חדשות של חוסר ההתאמה שלי לבורא: הניסיונות שלי להשתמש בכל מיני רצונות, מחשבות, כוונות, שאינם מתאימים לאותו היחס הטוב שאיתו הבורא פונה אליי.

אני מקדש על ה"צמצום" של הרצון לקבל שלי, על היכולת לקבל עליו "מסך", ואחר כך בהדרגה מגלה את הרצון הזה באותה המידה שבה אני מסוגל לשלוט עליו ולהשתמש בו בעל מנת להשפיע לבורא כדי להידמות לו. באופן כזה, אני מקדש את כל החידוש הזה, את המצב החדש שלי, את ה"חודש" החדש, ומתחיל בהדרגה לבנות את ה"פרצוף הרוחני" שלי: עשר ספירות דראש, עשר ספירות דתוך, עשר ספירות דסוף, סך הכול שלושים ספירות, 30 ימים של החודש.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 24.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מטבע הטוב להיטיב
"קידוש הלבנה"
שני המאורות הגדולים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest