דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אולי נחלק את העבודה בינינו?

אולי נחלק את העבודה בינינו?

שאלה: הפרט והכלל שווים. אם אני מתחבר עם אדם אחד, אז כל הכלל נכלל בתוכי. אז בשביל מה אני צריך כל כך הרבה חברים?

תשובתי: נאמר: "ברוב עם, הדרת מלך". קודם כל, יותר קל לך לבדוק את עצמך, האם אתה באמת מתחבר עם מישהו או שסתם נמשך אליו אגואיסטית. יכול להיות, שנוצר בניכם קשר רגיל, שמבוסס על השתוות התכונות או אינטרסים?

וחוץ מזה, אל תחשוב שעם אדם אחד קל יותר להתחבר מאשר למשל עם עשרה אנשים. להיפך, הרבה יותר קל להתחבר עם עשרה, כי אתה מקבל התפעלות מהגדלות של הביטול העצמי זה כלפי זה, מהדאגה ההדדית שלהם והרצון להשיג יחד את המטרה. בכך שאתה מסתכל עליהם, אתה "נדלק" ובוער מקנאה.

אבל אם נמצא לפניך אדם אחד, איך היית רואה את הפעולות שלו כלפיך ולא כלפי החברים האחרים? כי אתה בעצמך הרי קנוי על ידי האגו שלך, ולכן לא יכול לראות את האפקט הדרוש.

לכן רצוי מאוד להימצא בסביבה גדולה. בעיקרון, מיעוט הרבים שניים. ובכל זאת זה המיעוט, זה הכי מעט, ובמקרה כזה אתה תידרש לעבודה גדולה וקשה מאוד.

למעשה, השאלה היא לא בכמות, כאן חשוב שאתה תבטל את האגו שלך. אז כל מה שנמצא מחוצה לך אתה מתחיל לקבל כשלך, אתה מבטל את הגבולות וכבר נמצא מחוץ לגוף שלך. הרצונות שלך כאילו נשפכים החוצה וכוללים את כל העולם בפנים.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 15.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עוגה עם מילוי
מערכת חישוב עשרונית ביסודו של עולם
רק רצון אחד? זה לא מספיק…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eeF8r

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest