דף הבית / אהבה / אהבה: התלהטות קצרה, או אש שאינה נכבית?

אהבה: התלהטות קצרה, או אש שאינה נכבית?

שאלה: בחיי הזוגיות ישנם רגעים כשבני הזוג חווים הרגשת אושר עילאית, שלא ניתן להשוותה לשום דבר, הרגשה שמאירה את היום יום בהבזק של אור חזק. כשאנחנו לראשונה באים עם זה במגע, אנחנו מתפעלים שדבר כזה בכלל אפשרי. הרי קודם לא היינו בכלל חושבים שדבר כזה יכול להיות…

תשובתי: אני מניח שלכל זוג, אם הם רק בונים את היחסים שלהם על רגש ולא על חשבון קר, ישנם רגעים של שותפות, כשבני הזוג כאילו חיים זה בתוך זה, חדורים זה בתוך זה, שזורים זה בזה, כשמתגלה ביניהם כזו התכללות, כניסה זה לתוך זה, שלא ניתן לברוח ממנה. קרבה שמגיעה עד לאיחוד ממש משכרת אותם, ובהתלקחות האהבה הזו הם "מאבדים את הראש".

אבל זה נמשך רק מספר דקות, במקרה היותר טוב, מספר ימים, ולעיתים רחוקות, מספר שבועות. כאן הרבה תלוי בנו עצמנו, בתקופה שאנחנו עוברים בחיים. ולאחר מכן ה"חלום" נעלם.

אז מהיכן הוא הגיע? הוא הגיע מהטבע, כדי שאנחנו נתקרב זה לזה ונוכל להרכיב בינינו חיבור מסוים המכונה "משפחה". ללא הרגעים האלה אנחנו, בדומה לבעלי חיים, היינו ממשיכים להתקרב לפי "לוח השנה" ושוב להתרחק לפי הוראת הטבע הפנימי. אך כיוון שאנחנו בני אדם, אנחנו צריכים לשמור על היחסים שלנו לאורך השנים ולכן הטבע נותן לנו דוגמה כיצד עושים את זה.

הוא מראה כיצד להאריך את אש האיחוד וההתכללות הזו כך שהיא תרתק, "תשכר" אותי ולא תעזוב, שתכריח כל הזמן לחשוב על בן הזוג, כשמצד אחד הוא מזרים בי חיים, ומצד שני, לא מאפשר לפנות לשום דבר אחר, ממלא את הרגש ולוקח את השכל… את הדוגמה לכך אנחנו רואים בפנים ובחוץ, אך כך או אחרת היא מגיעה מלמעלה, מתלהטת מבחוץ ולאחר מכן נכבית.

וצריכים ללמד את האנשים כיצד לעצור רגעים כאלו, כיצד "להאריך את הקסם", לחזק אותו ולפתח על ידי השכל. דווקא על ידי השכל אני אגיע לרגש שחוויתי קודם, אבל עכשיו הוא כבר יהיה מאוזן: אני לא אאבד את הראש ואוכל לחיות איתו לאורך שנים, כשאני מפתח אותו ומפקח עליו. כשאנחנו נכללים זה בזה, אני ובן הזוג לא נאבד את יכולת הדיבור מריבוי הרגשות, אלא נוכל להתחלק ברשמים ובחוויות, למדוד ולדון עליהם.

אנחנו באמת נמסור זה לזה בצורה ברורה יותר את הרגש שממלא אותנו כשאנחנו מגבירים ומעלים אותו עוד ועוד מעל כל מאורעות החיים ומעל ההרגל שמשאיר בכל מקום טעם "פרווה".

זאת הסיבה שבגללה צריך לצרף לרגש את השכל, כלומר שיטה ולימוד. צריכים ללמד את האנשים אהבה.

שאלה: האם ניתן על ידי השכל ללמוד כיצד לחוות אהבה?

תשובתי: בואו ניזכר מה קרה כשבני הזוג ראו זה את זה לראשונה. זה היה יכול לקרות בפגישה מקרית ראשונה, או להיפך, במשך שנה שלמה הם היו פוגשים זה את זה מעת לעת, אך יום אחד הם לפתע הרגישו דחף מסוים – שמו לב אחד לשני באמת, כאילו בכל אחד נדלקה "נורה".

מדוע זה קורה? אנחנו לא יודעים. רגעים דומים הטבע עצמו שולח. אולם ללא פיקוח הנצרך מצידנו, הם נעלמים כלעומת שבאו מבלי שנשים לב.

רק במקרים נדירים מאוד הרגש הזה נשאר לאורך זמן – אם לאנשים יש נטייה לזה, או שכבר בבית ההורים הם התרגלו לשמור עליו. באופן כללי חשוב הבסיס שהשאירו בנו החיים הקודמים, האם ראינו דוגמאות דומות בבית? האם היינו מקבלים מהם השראה? הרי בדרך כלל אנחנו מחדשים את כל מה ששאבנו במשפחה כשגדלנו.

בעולם המודרני הגירושין הפכו לנורמה ואפילו לכלל. קשה למצוא בן זוג שלא בוגד, לא חושד ב"חצי" השני שלו, לא חושב על פרידה וסובל את החיים המשותפים לעיתים קרובות מחוסר ברירה.

לכן הכרחי ללמד את האנשים "קורסים של אהבה". לא כדאי לסמוך על ההתלהטות המקרית וחסרת השליטה. להיפך, אנחנו עושים הסכם שאנחנו בעצמנו נוליד בינינו אהבה ונטפח, נפתח אותה. אנחנו לא מחכים לשום הבזקים ממקורות לא ידועים, אלא "מנהלים את העסק" בעצמנו.

ואז, מה שלא יקרה במהלך חיינו הארוכים, אנחנו נוכל לשמור על אש האהבה, כך שהיא כל הזמן תספק לנו תמיכה, תעניק הרגשה נפלאה ובטוחה בכל שלבי הדרך.

אני הייתי מעביר את הקורס הזה כבר בבית הספר, בלי לחכות עד שזוגות אבודים יגיעו לבקש עזרה ועצה, כשהם לא יודעים כיצד להחזיר את הרגש שהיה פעם, כיצד לא להתרחק זה מזה סופית, עד לפירוק מוחלט של המשפחה.

בדומה ליתר הבעיות שלנו, כאן כל העניין הוא בהיעדר חינוך מספיק, בהיעדר הבנה, ידע, מיומנות, שבלעדיהם פשוט אי אפשר…

מתוך התכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 43, 30.07.2012

דיעות קודמות בנושא:
הסוד לאושר משפחתי
משפחה: איחוד פותר את כל הבעיות
הקלות הבלתי רגילה של החיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VcXoT

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest