דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אהבה הכרתית לפרי המר

אהבה הכרתית לפרי המר

תארו לעצמכם שמצבכם דומה לצורה שבה אנחנו מתייחסים לילדים כשאנחנו רוצים לתת להם משהו לא טעים, אך בריא מאוד. עד כמה הם לא מבינים את זה ולא מוכנים לקבל את זה. כך גם אנחנו חייבים לאכול פרי מר מאוד, ויחד עם זאת, ליהנות…

אך כיצד אני יכול לקבל תענוג מדבר מר כל כך, כמו לימון שרק מלהסתכל עליו אני מתחיל להרגיש חמוץ.

ישנו אוכל שאנחנו אוכלים בכוונה כדי להרגיש את הטעם המתוק: משהו חריף, מלוח או מר. אנחנו מוסיפים תוספות כאלה כדי לשבור מעט את הטעם ואז להרגיש את המתוק מתוך הניגוד, "כיתרון האור מן החושך". אור פירושו טעם מתוק עבור הרצון לקבל שלנו.

וכאן מדובר על מעבר לאהבת חינם, לפרי מר שאני מטבעי דוחה אותו ולא מסוגל להרגיש בו חשיבות גדולה ומיוחדת. ואני צריך לפתח אליו רצון, כדי שעם כל המשיכה שלי למתוק, שרק תלך ותגדל, אני כל הזמן אגדיל ואפתח את ההשתוקקות שלי לפרי המר והלא נעים עד כאב. האם דבר כזה אפשרי?

אולם זה הכרחי כדי להוציא אותנו מהדרגה הבהמית שבה אנחנו מתפתחים תחת לחץ האגו שלנו, ברדיפה אחר התענוגים. ולמעשה, בעלי החיים לא כל כך מחפשים תענוגים. הם פשוט פועלים לפי האינסטינקטים שלהם.

אך אדם שמתחיל לעלות ממדרגת הבהמה ולרכוש רצונות אנושיים, ממציא לעצמו תענוגים נוספים. הרצון לקבל שלנו גדול הרבה יותר מהרצון לקבל של בעל חיים רגיל שלא מתפתח במהלך חייו, כמו שנאמר "עגל בן יומו נקרא שור".

ואנחנו מתפתחים בעולם הזה ומחפשים לעצמנו תענוגים גדולים יותר ויותר. האגו שלנו כל הזמן גדל ויוצר לעצמו מקורות חדשים של תענוג. כך אנחנו גדלים מדרגת החי והופכים לבעלי חיים גדולים במיוחד.

ולאחר מכן אנחנו עוברים לדרגה אחרת לחלוטין – לדרגת האדם. וכאן אנחנו קודם כל מאבדים את השאיפה למילוי אגואיסטי. אנחנו מתחילים להרגיש שהחיים האלה כבר לא ממלאים אותנו. הכול הופך לתפל ומאבד את הטעם. מגיע דיכאון, מחשבות על משמעות החיים…

וכך אנשים רבים מרגישים היום. כלומר, מסתיימת דרגת ההתפתחות שהתרחשה בעזרת האגו, ואנחנו כבר לא רוצים לתאר לעצמנו פירות טעימים ומגרים יותר. אנחנו שואלים על המטרה! וזאת כבר המדרגה הבאה.

ולפתע אנחנו מרגישים שהמטרה הזאת מרה! אנחנו מגלים שאם אנחנו רוצים לראות את המטרה ובאמת לגלות אותה, זה יכול לקרות רק במדרגה הבאה, ההפוכה מהמדרגה שאני נמצא בה היום. אני צריך לפתח רצון לפרי מר מאוד.

לאחר כל אותם הממתקים שהיו לי: גלידה, שוקולד, עוגיות – אני צריך להימשך דווקא למשהו הפוך: למשהו שמעורר בי כאב, חולשה, מרירות, חמיצות. הפרי הזה דוחה כל כך, שהטבע שלי אפילו לא נותן לי להתקרב אליו.

הדבר היחיד שניתן לעשות כאן הוא להעלות את החשיבות שלו, שכולם יגידו לי כמה הוא בריא על אף שאותי הוא דוחה. את החשיבות הזאת ניתן לפתח בעזרת הסביבה, שתשכנע אותי בערך הפרי המר הזה, שכל כך שנוא עליי עד שפשוט אינני מסוגל להסתכל עליו.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 01.11.2011

 ידיעות קודמות בנושא:
תעבוד, והארץ תוציא פירות
לא מקבל שוחד בחיפוש אחר האמת
להפוך את המר למתוק

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xJ5FQ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest