אדם בדרך

laitman_2006-11_ba-iam_016_wp.jpg

שאלה: מה זה ג' קווים?

תשובתי: קו השמאל הוא רצון לא מתוקן, אשר תחילה יש צורך לצמצם אותו (צמצום א'). קו הימין הוא כוח ההשפעה, כוח האור. והקו אמצעי הוא התוצאה של העבודה באיחוד שני הקווים, הקשר שלהם. כל העבודה שלנו מסתכמת בקו האמצעי. על זה מדברת כל חכמת הקבלה.

הקווים ימין ושמאל ניתנו לנו מהטבע, מלמעלה, מהבורא. ואם איננו עובדים בקו האמצעי, אזי אנחנו נשארים כבהמה המנוהלת והפועלת תחת הנהגתם של שתי המושכות האלה: ימין ושמאל.

אך כאשר אנחנו מקבלים ניצוץ ראשון מהקו האמצעי, אשר נקרא הנקודה שבלב, אז זו הזדמנות, הזמנה, להתחיל לנהל את עצמנו בעצמנו. ולא לנוע כמו סוס הנשלט על ידי שתי מושכות מלמעלה. עלינו לקחת את המושכות האלה, ואת הנקודה שבלב (התחלת האדם שבנו), ולהתקדם להידמות לבורא. כל העבודה היא רק מתוך הנקודה הזאת, בניהול עצמי לדבקות עם כולם.

אנחנו מתייחסים לכל התכונות שלנו, כאל תנאים שניתנו לנו מלמעלה, מבלי לדמות את עצמנו לא עם הגוף שלנו והתכונות הקיימות בנו מלידה, ולא עם האור, שניתן לנו לתיקון הגוף הזה. כלומר אנחנו מתייחסים לשני הקווים האלה, ימין ושמאל, כאל שלמות שנבראה על ידי הבורא, כאל הזמנה שמגיעה אלינו ממנו להתחיל לבנות את עצמנו.

אז אינני סובל, איננו שמח ואיננו עצוב לא מקו השמאל ולא מקו הימין, אלא מתייחס למצבים הניתנים לי כאל הזדמנות לחבר נכון שני קווים אלה ולנוע, על ידי ניהול הבהמה שלי, והכוונתה היישר אל המטרה.

כל רגע הבהמה שלי מטילה את עצמה פעם לצד זה ופעם לצד זה, בכיוון שאינו ידוע לי. ואני צריך לדמיין לעצמי את המטרה, את הבורא, הדבקות עימו, ההשתוות אליו לפי תכונות, כמה שאני מסוגל לדמיין זאת, ולהשתדל לראות את הסביבה שלי כמושלמת, כמערכת מאוזנת, מחוברת ומקושרת בפנים בשוויון עם כל חלקיה ובערבות הדדית, בכדי שהאור העליון ימלא אותה.

על ידי בירור המטרה, אני צריך לתקן את הבהמה שלי, כדי שבשתי המושכות אוכל לכוון בדיוק בכיוון הזה. העבודה הזו אינה נפסקת אף לא לרגע אחד. כל פעם אני מתאר לעצמי בצורה יותר ויותר נכונה ומדויקת את המטרה הרוחנית והבלבול רק נעשה יותר גדול, הרי אנחנו יכולים להשיג את האור מתוך החושך.

ואני כל הזמן חייב לקדם את עצמי לקראת המטרה הזאת, כלומר להכניס את עצמי למערכת הכללית, כחלק שאינו ניתן לניתוק ממנה. לכן, בקוראי את ספר הזוהר עליי לפעול כנהג ברכב נוסע, שבו זמנית לוחץ על הגז, מסתכל על הכביש, מסובב את ההגה, ממשש את הברקס.

כשאני שומע על מה מדבר ספר הזוהר, אני רוצה לדמיין את כל זה לפני, כמו בנסיעה, אני משתדל לנוע איתו, להשתתף בו. כלומר אני רוצה לדעת את מה שאני קורא, להתחבר עם החומר הזה, להימצא בתהליך הזה. ידע זה דבקות, כמו שנאמר: "וידע האדם את חוה אשתו" (את הרצון המתוקן שלו).

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.06.2010

רשומות קודמות בנושא:
ג' קווים
על קצה לשון המאזניים
כשהשלום עולה לשלטון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/htvTc

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest